צדיקותו של לוט

                     צדיקותו של לוט

 

חלקו השני של פרק י"ח ב"בראשית" מוקדש להתמקחות המפורסמת של אברהם עם הקב"ה בנושא אפשרות הימצאותם של אי-אלה צדיקים בסדום. כזכור, בסופו של המיקוח, נכון אלוהים להניח קיומם של עשרה צדיקים בעיר-החטאים, שאותם יפטור מעונש השואה הצפויה. לקורא ברור למי התכוון אברהם: קודם כל, לבן-אחיו האהוב, לוט, שאותו כמעט שאימץ לבן (עם מות אבי-לוט בחרן), ולבני משפחתו הקרובים. מעט מאד מספר לנו התנ"ך על אישיותו ופועלו של לוט, ולכן מתבקשת שאלת צדיקותו של לוט.

 

האמת היא, שעצם בחירתו של לוט לגור ולהמשיך להתגורר בעיר הרֶשע, בסדום – היא עצמה מעלה ספק על טוהר מידותיו. התנ"ך מרמז לנו על בעייתיות-מה בבחירתו הגיאוגרפית של לוט, כאשר בפסוק י' של פרק י"ג נאמר: "וישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כלה משקה לפני שַחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים בואך צוער." כמו העיב התנ"ך בעננת חטאי-סדום את בחירתו של לוט. יתר על כן, בפסוקים הבאים אנו קוראים שלוט לא הסתפק בישיבה בשטחים הפוריים של כיכר-הירדן, אלא נאחז גם בסדום: "…ולוט ישב בערי הכיכר ויאהל עד סדום." ומיד בהמשך: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד." (י"ג, 13-12)  אם כן, התנ"ך מבטא תמיהה עדינה על בחירתו של לוט וכמו מדביק לו רבב. ובמילים אחרות: משהו סדומי דבק בלוט.

 

הפרק הבא ב"בראשית" עניינו מלחמות מלכי שנער, אלסר, עילם וגויים כנגד מלכי כיכר-הירדן, הלא הם ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צביים ובלע מלך צוער. אם כן, מלחמה בין קואליציה של מלכי בבל (יש סבורים, אף חתים וגויי-הים) כנגד ברית ערי-הכיכר שבצפון ים-המלח. במהלך המלחמה, לא רק שמלכי סדום ועמורה נסים על נפשם, אלא שסדום ועמורה נכבשות ונבזזות: "ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה…" (י"ד, 11)  בין השבויים והנחמסים נמצא לוט, ואברהם ממהר לצאת להילחם על נפש בן-אחיו האהוב ולהצילו. ניצחונו הבלתי צפוי של אברהם חייב, מן הסתם, לעזרת שמים. להפתעתנו, מלך סדום מתגלה בשלב זה כבעל נשמה יתרה, כאשר הוא מציע לפצות את אברהם ברכוש ולוּ רק ישוב לוט לסדום: "תן לי הנפש והרכוש קח-לך" (י"ד, 21), אומר מלך סדום ומתכוון לטוב. לוט עצמו אינו זוכה לשום פתחון-פה לכל אורך האירוע. ניתן, עם זאת, להבין שמלך סדום מעוניין ביותר בלוט וכי בין השניים קרבה כלשהי שאיננו יודעים פשרה מהו. נקודה נוספת לגנותו של לוט?

 

ההמשך חמור הרבה יותר: לוט – במה שנראה כהתנהגות מופתית – מתעקש לארח בביתו את שני המלאכים המבקרים בסדום (י"ט, 3-2). אפשר שאלה הם שניים מהשלושה המפורסמים שביקרו את אברהם באלוני ממרא. שכן, משום מה, מיד לאחר הבטחתם לאברהם ולשרה הזקנים את הולדת הבן, "ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם." (י"ח, 16) מדוע השקיפו שלושה המלאכים אל עבר סדום? האם הרהרו במתח שבין הבטחת הזרע לאברהם לבין השואה הצפויה לקרובו, ללוט?[1]

 

כך או אחרת, שני מלאכים מגיעים לסדום ולוט מבקש לארחם. "ולוט יושב בשער סדום", כתוב (י"ט, 2). מה פירוש? האם קבע לוט את ביתו בשער סדום, בבחינת שייך ולא שייך לאנשי העיר, או שמא ישב לוט בשער כמנהג מנהיגי המקום השופטים את בני עירם בשער? למותר לציין, שהאפשרות השנייה מכתימה את לוט. אלא, שענייננו בהתנהגותו של לוט בפרשת אי-הסגרת שני אורחיו לאנשי סדום המבקשים לבצע בהם זממם המיני ("… הוציאם אלינו ונדעה אותם." – י"ט, 5). לתדהמתנו, מציע לוט הצדיק להסגיר את שתי בנותיו הבתולות ("אשר לא ידעו איש" – י"ט, 8) להמון המשולהב, ולו רק ירפו מאורחיו. "ועשו להן כטוב בעיניכם", הוא מוסיף! האם נקרא למעשה שכזה "מעשה צדיקותי"?![2]  יתר על כן, הכתוב מבלבלנו-מעט בנושא בתוליותן של שתי הבנות, שכן הכתוב סח במפורש בחתניו של לוט – "חתניו לוקחי בנותיו" (י"ט, 14). האם שתי הבנות מאורשות?[3] אם כן, הנכונות להסגירן לידי ההמון הסדומי נראית מתועבת אף יותר.

 

דומני שברור: לוט היה נגוע בסדומיות. הבנה שכזו את אישיותו גם לא תהייה סלחנית בכל הקשור לסיפור ה"אונס" שאנסו בנות לוט את אביהן, לאחר שהשקוהו יין במערה: "ותשקנה את אביהן יין בלילה הוא ותבוא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה." (י"ט, 33) בלילה שלאחר מכן, יחזור המעשה עם הבת הצעירה. ואנו תמהים: האומנם, ייתכן? היעלה על הדעת, שגם בשכרותו, לא הבחין לוט שהוא מקיים יחסי מין עם בנותיו? לא, יותר סביר לדעתנו, שלוט הסדומי לא מצא פסול גדול מדי במעשה גילוי העריות. שהרי, במוקדם או במאוחר, משהרו הבנות, לבטח התעוררה בו שאלת האבהות, ואין התנ"ך אומר לנו מילה וחצי מילה על ספק כלשהו שעלה בלוט.[4] לא, לוט ידע היטב מיהו האב. הסיאוב הסדומי הוטבע עמוקות בתושב סדום זה, מיקירי העיר, והוא התנהג בהתאם. באשר לאברהם, לא צדיק הוא בא לגאול מסדום החוטאת, כי אם מעשה של פרוטקציה עשה לקרובו האהוב.

 

כיצד ראו חז"ל את דמותו ואישיותו של לוט? תמיכה חד-משמעית בעמדתנו מגיעה מכיוונו של רש"י, שדן את לוט ברותחין. עוד בפרשת הריב בין רועי אברהם לרועי לוט, לרש"י ברור ש"רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים…" (רש"י, ברשית פרק י"ג פסוק ז'). ודאי, שבחירתו של לוט להתגורר בעיר הכיכר נתפסה בידי רש"י לגנותו: "על שהיו שטופי זימה בחר לו לוט בשכונתם…" (רש"י, בראשית פרק י"ג פסוק א'). שלושה פסוקים לאחר מכן, מציין רש"י: "ואנשי סדום רעים – ואעפ"כ לא נמנע לוט מלשכון עמם." אכן, רש"י ייחס ללוט רֶשע של ממש, ובהתאם, הבין את התגלות ה' לאברהם בברית בין הבתרים כאירוע שלא התאפשר "כל זמן שהרָשע עמו."


[1] אישור בלתי צפוי אנו מקבלים מאבן-עזרא (על בראשית פרק י"ח פסוק א'), הכותב: "וראה (אברהם) ג' מלאכים האחד בא לבשר שרה והשניים הלכו לסדום."

[2] בנות לוט פרוצות היו ולכן הציען לוט להמון, פירש מחבר "הכתב והקבלה" (על בראשית פרק י"ט פסוק ה').

[3] אפשרות נוספת היא, שהיו לו ללוט בנות נוספות, נשואות. פרשנים עמדו על כך. לפי הרמב"ן (בראשית פרק י"ט פסוק י"ז), הביטה אשת לוט אחורנית כיון שנכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות שנשארו בעיר המוחרבת.

[4] על מעשה ההזדווגות של לוט עם בנותיו כתב הרמב"ן (על בראשית פרק י"ט פסוק ל"ב): "וכן רבותינו בהגדות מְגַנים את לוט מאד…"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: