עשה לך תנ"ך – מבוא

 

                  עֲשֵה לךָ תנ"ך

 

ספרים רבים נקרו על דרכיך, מהם היו לאבני-דרך, דרכך. המוני ספרים הרכיבו ומרכיבים את ספריית חייך, את ארכיונך; מעטים אף זכית לכתוב. אך, כל אותן עתותך רבץ לו בפינתו דומָם, נח בשלום על מדפך, אותו ספר גוץ ועב כרס, אותו גוש מוצק שכולו דפים דקיקים דחוסי אות(י)ות, והוא כספינכס, שותק ומכונס אל תוך עצמו, אל סודותיו, ממתין.

 

ספר מדהים, פלאי: אלפי שנים חוזרים ומפרשים אותו ללא הרף; מאות רבות בשנים שהוא מפרנס ומזין אלפי חוקרים וקתדראות; אינספור טקסטים חרשוהו, חפרוהו, נתחוהו, האירוהו, לשו ודשו בו והוא – באר הפלא נטולת תחתית – אינו לאה מכל מאהביו, מבקשיו, דורשיו. והוא ממתין לבאים, לנודדים המגיעים אל השער. בדרכו הסגורה, דלתו פתוחה. והוא יודע: במוקדם או במאוחר – גם אתה תגיע.

 

זהו ביקורך השני אצלו. שהרי כבר פגשת בו, אז, בבית הספר. אך, בעוד ביקורך הראשון היה סביל וכפוי, אולי אף פגום-משהו בדין אלה שנעלו יותר משפתחו, ביקורך השני הוא-הוא הביקור האמיתי. שרק עתה תתקיים ה"פגישה" פנים אל פנים, מחפץ הלב, ומדעת, ומהכרת ערכו הנשגב של המארח הגדול.

 

כי זכות הביקור השני היא זכות הגיל וזכות האמתחת הכבדה שהלכה ותפחה על שכמך במהלך נדודיך. זוהי הזכות הגדולה לטפס משלב הידיעה החלקית (של הביקור הראשון) לשלב ההכרה (של הביקור השני), השלב בו יחסי סובייקט-אובייקט בינך לבין התנ"ך התחלפו בהפנמת המושא בואך הידיעה העצמית של הסובייקט. כי, עתה, התנ"ך הוא לך ראי וחלון אל ערכיך המתנסחים באמצעותו. ולא פחות משהתנ"ך בונה אותך, ברוחך, אתה הוא זה שבונה תנ"ך. כי שלב הביקור השני, שלב ה"עֲשֵה לך תנ"ך", הוא השלב בו אתה הוא הכותב את התנ"ך שלך במעשה פרשנותך.

 

בדומה לפרקי קודמו – "כבתוך שלו" (2006), גם הפרקים שלהלן לא נכתבו כ"ספר". מה שהתחיל כ"מן המֵצר קראתי" (בתנ"ך), התגבש לעשרות סקיצות ורבאליות של פיסול עצמי רוחני. "פסל לך לוחות…", ציווה אלוהים למשה; והציווי חל על כולנו: לפסל לנו "לוחות חדשים" מן "הלוחות הישנים" (כמאמר ניטשה ב"כה אמר זרתוסטרא"). "הלוחות הישנים", התנ"ך, כמוהם כבאר-מים בה צפונה זהותנו האידיאית האישית ואשר באמצעותה נפסל את לוחותינו החדשים כדיוקן עצמי. הלוחות הישנים מלווים אותנו מילדותנו, רחוקים/קרובים אל לבנו במרחק שיעורי התנ"ך, נידחים במרחק דחיפות התפל והעיקר של התבגרותנו, נשחקים תחת מעטה חובות היומיום. אך, הנה בא היום, ערב עשורנו השישי, אנו שבים אל הלוחות הישנים ההם על מנת לפגוש בהם פגישה של ממש, להישיר בהם מבט על מנת לראות את עצמנו. וכך, עשה לך תנ"ך! כן, עשה לך תנ"ך מהתנ"ך! הבאר הקדומה מחזירה לך את בבואת דמותך: אלה הם אלוהיך,  אלה הם הטוב והרע שלך, אושרך, אהבתך, חוכמתך, סכלותך, חייך ומותך.

 

גיל קוהלת הוא גילך, וכנגד ההסְכָּנָה לשקיעת השמש ההולכת וקריבה, זוהרת אליך שמש הדמדומים באורה הרך אך המגובש, באותו כדור אש מרהיב הצובע את יקומך בנועם. אף אתה מגובש מתמיד וגם בך שקטו ונָדמו הגבולות העשנים, ואורך קורן עתה אל הבלתי נהיר והבלתי פתור. זוהי שעתך היפה: לבוא בשערי הסוד, הסודות, על מנת לפתרו, לפתרם. והסוד, בעצם, הוא אתה עצמך.

 

ואתה פותח את הספר, אשר שנים ארוכות לא פתחת. ובאשר תפתח, באקראי או בקריאה סדורה, ממתין לך סוד. כי באשר תפתח, "תפגע במקום". וכל פגיעה היא חידה שחד לך הספינכס השמן והגוץ; וכל תשובה היא הקניית הספינכס בדיוקנך. ומפגיעה לפגיעה ומתשובה לתשובה, בוקע ועולה צלמך מתוך הספר, הספר שהוא אתה.

 

והשמש רדה וכדור האור יוקד בארגמן ואתה עשית לך תנ"ך, וגם אם רב הסתום, שם בתהומות הים הנושקים לחמה, משהו בך יודע.

 

ג.ע.

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: