למה ירושלים?

                    ל מ ה   י ר ו ש ל י ם ?

 

"קח את בנך (…) ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך." ("בראשית", כ"ב, 2) את הדברים הללו שומע אברהם מאלוהים בבאר-שבע. שהלא ממש בסמוך, בסוף פרק כ"א, דוּוחנו: "ויטע (אברהם) אשל בבאר-שבע ויקרא שָם בשֵם ה' אל עולם. ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים." (פסוקים 34-33) ועוד אנחנו יודעים, שעם תום פרשת העקידה על הר המוריה, חוזר אברהם לבאר-שבע (כ"ב, 19). נשאלת אפוא שאלה: מה טעם ראה הקב"ה להטריח את אברהם ואת כבודתו במשך שלושה ימים של מסע מפרך מבאר-שבע ועד להר המוריה? שלושה ימים ושלושה לילות של צעידה קשה במדבר ובהר אל עבר יעד בלתי מוגדר – אברהם (בן למעלה ממאה שנים! חשבו על המאמץ הגופני), יצחק, הנערים, החמור והמטענים (זרדים, מזון, מים). וכי מדוע לא הסתפק אלוהים בהקמת מזבח אי שם באזור באר-שבע? שהרי, אברהם כבר בנה מזבחות לאלוהים במקומות שונים בארץ כנען – באלון מורה (י"ב, 7) ובבית-אל (י"ב, 8), שנאמר: "ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'." ואם הקים מזבח, הרי שזָבח, משמע הקריב קורבן. אני מבקש לאתר בשאלה הנ"ל מסר עתיר חשיבות ורב שגב.

 

המסורת המזהה את הר המוריה עם הר-הבית הירושלמי נתמכת בתנ"ך ב"דברי-הימים ב'", בו קראנו: "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה…" (ג', 1). רוצה לומר: אלוהים פוקד על אברהם ללכת מהלך ארוך ומייגע מבאר-שבע לירושלים. הגם שפרשת העקידה היא הפעם הראשונה בה מופיע השם "הר המוריה" (או "ארץ מוריה"), את ירושלים פגשנו כבר פעם אחת, אחד-עשר פרקים קודם לכן, במסגרת סיפורי מלחמותיו של אברהם במלכי כנען. כאן, שלם היא ירושלים (שייכתב: "ויחי בשלם סוכו ומעונתו בציון." – "תהילים", ע"ו, 3). עתה מוצגת העיר כממלכה-זוטא, אשר בראשה עומד מלך ושמו "מלכי צדק". "צדק", אנו יודעים, יהיה אחד מכינוייו של הקב"ה (ובהתאם, ירושלים נקראת גם "נוה-צדק – הר הקודש": "ירמיהו", ל"א, 23). אך, יותר מזאת, אנו נדהמים לקרוא על מלכי צדק שהוא "כהן לאל עליון". אותו מלך-כהן אף מברך את אברהם באומרו לו: "…ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ." (י"ד, 20) תוך שני פסוקים נמצא אישור לכך שעסקינן באלוהים, הוא הקב"ה: "ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ." (י"ד, 22) מפגש מדהים זה עם מלך ירושלים הכנעני, העובד את אלוהים, אינו יכול אפוא שלא להעלות בדעתנו אפשרות, שמדובר בממלכה כנענית קטנה – ירושלים – שחוותה מהפך מונותיאיסטי, מעין מהפכה אחאנאטונית, ואשר הפכה למעוז מבודד של עבודת אלוהים. אף ניתן להניח קיומו של מקדש אל עליון באותה שלם של מלכי צדק.[1]

 

ההנחה המרעישה הזו זוכה לתימוכין בפעמיים הבאות, המאוחרות הרבה יותר, בהן תוזכר ירושלים בתנ"ך. יהיה זה במסגרת סיפור מלחמתו של יהושע במלכי כנען, כאשר נקרא על ירושלים כעל עיר אמורית שמלכה הוא … אדני-צדק ("יהושע", י', 1, 3). עתה, לא רק השם "צדק" מהדהד את שם אלוהים, אלא בעיקר  – "אדני". כאילו הועבר שם המלך-כהן המונותיאיסטי מאב לבן בירושה. רד"ק (על יהושע פרק י' פסוק א'): "כל מלכי ירושלים היו נקראים בזמן ההוא מלכי צדק או אדני צדק…". ובהתאם, גם המלך דוד, עם כובשו את ירושלים, זכה לשם "מלכי צדק": "נשבע ה' ולא יִנָחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אדני על ימינך." ("תהילים", ק"י, 4). מאוחר הרבה יותר, ב"שמואל ב'", ד', נלמד שהיבוסים השתלטו על ירושלים, אותה עיר שניתנה בידי יהושע לשבט יהודה ("יהושע", ט"ו), והם אף בנו בה מצודה ("מצודת ציון"), עד לכיבושה מחדש בידי דוד (שיעניק לה שם חדש: "עיר דוד"). עתה יחליט דוד להקים את ביתו בירושלים, כלומר להכיר בעיר כבירתו. אין ספק, שירושלים הייתה עיר קדושה עוד קודם הגיעו של אברהם לכנען והיא שמרה על מעמדה המקודש לאורך הדורות:

"לשלב מאוחר יותר של תולדות העיר, שגם הוא היה בתקופת הברונזה התיכונה, יש לייחס את המסורת המקראית על מלכי צדק מלך שלם היא ירושלים (…). לפי עדות זו, כבר נודעה הייתה ירושלים בתקופת האבות לא רק כעיר מלוכה במרכז הארץ, אלא גם כמקום פולחן המקודש לאל עליון קונה שמים וארץ."[2]

 

אנו שבים אל "בראשית" כ"ב ואל סיפור העקידה: "…ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך." עתה, דומה, התבררה כוונתו של אלוהים: הוא שולח את אברהם מבאר-שבע אל בית-האלוהים, אל מקום מקדשו העתידי. אותו אלוה שקרא לאברהם: "לֵך לךָ (…) אל הארץ אשר אראך.", כמבוא להבטחת כנען לאברהם ולזרעו, הוא גם זה שקורא לו עתה: "לֵך לךָ (…) על אחד ההרים אשר אומר אליך." במבע כמעט-זהה זה טמונה הבטחה נוספת לאברהם: הבטחת ירושלים כמקום המקדש. אותו מקדש שיבנה שלמה יתפקד, לא רק כמשכן כבודו של אלוהים, אלא גם כאתר הקרבת קורבנות. עתה, שולח אלוהים את אברהם למרחק שלשה ימים אל הר-הבית העתידי למען יקריב קורבן, שראשיתו קורבן-אדם אך סופו קורבן-חייה. עקידת יצחק היא, אם כן, טקס-מעבר מקורבן פגאני לקורבן מונותיאיסטי והוא חייב להתרחש באותו מקום המשמש מאז ימים-ימימה כמקדש ל"אל עליון" ואשר מובטח מעתה לצאצאי אברהם כמקום-המקדש האלוהי שלעתיד לבוא. בה בעת, אברהם ההולך אל הר המוריה הוא אברהם החוזר אל העיר שלם של מלכי צדק, בן-בריתו התיאולוגי. סיפורה של ירושלים כבירת עם ישראל מתחיל כאן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] רמב"ן הציע ש"מלכי צדק היה שם בן נח, הלך מארצו לירושלים לעבוד שם את ה', והיה להם לכהן לאל עליון, כי הוא אחי אביהם הנכבד, כי ירושלים מגבול הכנעני היא מעולם." (רמב"ן על בראשית פרק י"ד פסוק י"ח) לפי "האנציקלופדיה המקראית", ירו-שלם נקראה על שם האל שלם: "העיר שנחשבה כמקום פולחנו של האל שלם הוא שלמון." (כרך ג', מוסד ביאליק, ירושלים, 1958, עמ' 792).

[2] "אנציקלופדיה מקראית", כרך ג', מוסד ביאליק, ירושלים, 1958, עמ' 795.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: