יפתח בן-זונה

               י פ ת ח  ב ן – ז ו נ ה

לא, לא בגידופים גסי-רוח יעסוק הפרק הנוכחי. עניינו ביפתח הגלעדי, השופט העומד במרכזה של אחת הפרשיות הטראגיות והסתומות ביותר שגולל התנ"ך מעודו. די אם ננקוט בביטוי "עקידת בת-יפתח" (הצייר, משה קסטל, צייר בו-זמנית בסוף שנות השלושים של המאה העשרים את מעשה העלתה לקורבן של בת-יפתח ואת הקרבתו של יצחק, כמו היו שתי הפרשות דומות. ואילו את השיר, "בת-יפתח", סיימה אנדה פינקרפלד-אמיר במילים: "נכונותי, אבי,/ עקדני!/ ויקוד איקד בשלהבת-יה." כמו הייתה בת-יפתח בת דמותו של יצחק) – די בזאת בכדי לרמז על קושיות פסיכולוגיות ותיאולוגיות העולות מהמסופר ב"שופטים", פרק י"א.

שופטי ישראל נחלקו לבעלי ייחוס ולפשוטי עם. השופט הראשון, עתניאל בן-קנז, היה אחיו הצעיר של כלב בן-יפונה, משמע מאצילי בני יהודה היה. אהוד בן-גרא, שבא אחריו, כבר היה איש בן שבט בנימין ומי שנימנה על שושלת מפוארת של גיבורי-חייל (כמודגש שלוש פעמים ב"דברי הימים א'", ז', 10-6). כנגד זאת, מציין התנ"ך, ולו בקיצור נמרץ (מדי?) שורה של שופטים עלומים לחלוטין ונעדרי כל היסטוריה ו/או יוחסין, כגון שמגר בן-ענת, תולע בן-פואה, או יאיר הגלעדי. בין אלה לבין אלה, מפגישנו ספר "שופטים" עם עלומי שם שזכו לברכת האל ולחסותו, שהמפורסמים שבהם הנם גדעון בן-ירובעל ושמשון בן-מנוח. לגבי אלה, מה שלא עשה ייחוס משפחתי ו/או מעמד חברתי – חולל המיתוס המקַדֵש את השופט בקידוש אלוהי עוד טרם היה שופט.

יפתח ניצב בין הקטבים הללו. התנ"ך מציגו לפנינו לראשונה בתיאור – "ויפתח הגלעדי היה גיבור חייל והוא בן אישה זונה…" ("שופטים", י"א, 1) אנו יודעים ששם אביו – גלעד וכי גדל באזור הרי גלעד. אין בידינו שום רמז והוכחה לכך שהוא נצר משושלת של גיבורי חייל. על איזה שבט נימנה? אף זאת אין לדעת, הגם שלמדנו בספר "יהושע" (פרק כ"ב) שכאן, בשטח זה שבעבר-הירדן, נאחזו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה. אך אפילו זיקה שבטית ברורה מנע מאיתנו התנ"ך בכל הקשור לרקעו של יפתח. איש נטול עבר, כיאה לבן-זונה.

בן-הזונה לא זכה לחיים מפנקים. אביו, גלעד, היה הגון מספיק לאמצו כבנו (הגם שלא יכול היה לדעת בבטחה שהוא הוא אביו הביולוגי, שהלא לא חסרו קליינטים לאמא), ברם כבר בשחר נעוריו גורש יפתח מבית אביו בידי אחיו: "ותלד אשת גלעד לו בנים ויגדלו בני האישה ויגרשו את יפתח ויאמרו לו לא תנחל בבית אבינו כי בן אישה אחרת אתה." (י"א, 2)  משהו מסיפור יוסף ואחיו מהדהד בין המילים, אך ספק אם מבקש הכתוב להטעין את יפתח בגדולת יוסף. כך או אחרת, יפתח הילד, יפתח הנער, גדל בתחושה מרה של אחר, נחות, בלתי רצוי. סביר, שפיתח מרירות ואף אגרסיביות ומצא לו חברה אלטרנטיבית בין outcasts אחרים מהסביבה. הנה כי כן, "ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב ויתלקטו אל יפתח אנשי ריקים ויצאו עמו." (י"א, 3) הדעת נותנת, שרק כאן, בתוקף הימנותו על חבורה זו של מרעים, אולי אף אנשי בליעל, ובקיצור – פושעים, שִכלֵל יפתח את כישוריו האגרסיביים והפך לבריון, ראש לשודדים המטילים חיתתם על האזור. וזהו היסוד לפסוק הנ"ל: "ויפתח הגלעדי היה גיבור חייל והוא בן אישה זונה…" כי את גבורתו הוכיח עתה במעלליו. מהי אותה "ארץ טוב", בה שוכנת וממנה פועלת חבורת השודדים? מדובר בחבל-ארץ מצפון-מזרח לגלעד[1], לא רחוק מאירן של ימינו. אין חדש תחת השמש.

קשה להעלות על הדעת שיפתח זכה לחנוך דתי עברי. לא זו בלבד, שהתנ"ך מדגיש התערותם של בני ישראל בבני כנען והתערערות האמונה באלוהים מחמת הפגאניות הסובבת, אלא שעניין לנו בתושבי עבר-הירדן (המופרדים ומרוחקים מכוהני שילה), וטרם התייחסנו למשפחתו המפוקפקת של גלעד, שלא לומר לגורלו של יפתח הוא עצמו שהפקיעו מכל מסגרת של סדר והליכות. לא, קשה מאד להניח שיפתח הונחל בדעת ומוסר שברוח תורת משה.

כך, שכאשר מבינים זקני גלעד (והכתוב בפסוק 7 של פרק י"א מלמד, שה"זקנים" הללו אינם אלא אותם האחים שגרשו אותו מבית אביו. ומכאן, שהמילים "זקני גלעדי" כוונתן – מנהיגי גלעד. ללמדנו, שלמשפחת יפתח הגלעדי מעמד מיוחס מאד, למרות הכל) שהסיכוי היחיד שלהם לגבור על בני-עמון הוא להמליך עליהם את הבריון מארץ טוב, הם בולעים את הבושה ועולים אליו לרגל למנותו למנהיגם ולקצינם.

יפתח נכון לאתגר. זוהי ההזדמנות הגדולה של חייו. אין הוא כיוסף בן-יעקב, שהתעלל באחיו כנקמה על פרשת השלכתו לבור. יפתח מזכיר אמנם לאחיו את התנהגותם המחפירה בעבר, אך אין לו כל עניין בסגירת חשבונות אישיים (מה גם, שאיננו יודעים אם וכיצד וכמה פעמים בעבר יצאו הוא וחבריו השודדים להתנכל בבתי האחים הללו…). עניינו האחד כרגע הוא בהבטחת מעמדו כמספר אחד גם לאחר המלחמה הצפויה: "אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן ה' אותם לפָנָי אנוכי אהיה לכם לראש." (י"א, 9) הבן הדחוי, הבן המגורש, מבקש להבטיח לעצמו את המהפך המנצח: הוא יהפוך מאחרון לראשון. זוהי נקמתו המתוקה.

פסוק שמפתיענו הוא זה המתייחס להתנהגותו של יפתח מהרגע בו קיבל את תפקידו/מעמדו כראש וקצין: "וידבר יפתח את כל דבריו לפני ה' במצפה." (י"א, 11)  מה קרה, אנו תוהים, שלפתע-פתאום יפתח "חזר בתשובה"? החוזה בינו ובין זקני גלעד נערך במצפה, מקום שיהפוך מעתה לביתו החדש של יפתח. מצפָה, אנו יודעים, הייתה עיר גלעדית ששימשה מרכז מקודש לבני ישראל היושבים בעבר-הירדן.[2] יפתח הבריון מתיישב כאן וקובע פה את בית-המושל שלו, כיון שהבין, בפקחותו הרבה של שורד ערמומי, שהזיווג של שלטון וסמכות דתית הוא זיווג מנצח. כוחו כמנהיג אזורי ובעל-שיח עם אויביו גדול בהרבה משהוא מזוהה עם הממסד הדתי ועם הגיבוי האלוהי הנלווה. וכך, בעיר הקדושה הזו יתגורר לו יפתח החדש. וכאן הוא יקים את משפחתו החדשה, קרי – אישה כלשהי (לעולם לא נדע מי היא וכיצד חשה בכל הפרשה האומללה הקרויה "בת-יפתח") תוליד את בתו היחידה, שהתנ"ך אף לא טרח להעניק לה שם משל עצמה, מלבד "בת-יפתח", בתו של זה שהוליד וזה שהמית.

בורותו של יפתח בדיני תורת ישראל ובתולדות עם ישראל אינה צריכה להפתיע ולהפריע. כוהני מצפה יעשו בעבורו את המלאכה. סביר שהם גם אלה המלמדים אותו על מסעי בני ישראל במדבר סיני ומזרחה ממנו מזרחית לאדום ולמואב, דרך כיבוש מואב, משמע כיבוש והתנחלות בשטחי בני-עמון של ימי יפתח. כל השיעור הקצר הזה בהיסטוריה של עם ישראל נועד, כמובן, לשמש את יפתח במשא ומתן שהוא מנהל עם מלך בני-עמון. די מפתיע אותנו למצוא את יפתח כאיש שלום המבקש למנוע מלחמה עם בני-עמון בזכות טיעונים היסטוריים. שהלא מצפים היינו מהבריון שיידע רק את שפת הכוח. אלא, שאולי ידע יפתח משהו שאיננו יודעים על יחסי הכוחות ולכן ניסה להימנע מהקרב. ורק משנכשלו המילים, עבר יפתח למעשים.

"ותהי על יפתח רוח ה'" (י"א, 29). לא ברור במה זכה הבריון הכופר שרוחו של הקב"ה תשרה עליו. קוראי התנ"ך זוכרים שרוח שכזו שרתה על יוסף ("בראשית", מ"א, 38), על בצלאל בן-אורי ("שמות", ל"א, 3), על בלעם ("במדבר"" כ"ד, 2), על עתניאל בן-קנז ("שופטים", ג', 10), על שמשון ("שופטים", י"ג, 25), על שאול ("שמואל א'", י', 6), על דוד ("שמואל א'", ט"ז, 13) ועוד. על כל אלה והאחרים נחה רוח אלוהים, בין משום שהיו יקיריו של הקב"ה ונבחריו שקודשו קודם לכן על-ידי נביאיו ובין משום (כבמקרהו של בלעם) שאלוהים התערב ישירות בהיסטוריה לטובת עמו. סביר, שכזה היה המקרה עם יפתח, דהיינו שהאלוהים התערב בהתרחשות ההיסטורית למען הבטח את הניצחון על בני-עמון, ולא חשוב אם זה שזכה ברוח ה' אומנם זכאי לה.

ומה מוכיח יותר את זרותו של יפתח כלפי האצטלה הדתית החדשה שעטה עליו אם לא הנדר שנדר לאלוהים: "וידר יפתח נדר לה' ויאמר אם נתון תתן את בני עמון בידי והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתיו עולה." (י"א, 31-30)  יפתח מגלה אי-הבנה מהותית של הדת העברית. אין הוא מודע לאיסור קורבן אדם בתורת משה, ובפרט אין הוא יודע ומבין את פרשת עקידת יצחק, שבסופה הומר קורבן-אדם בקורבן-אייל. יפתח – מי שרוח ה' מפעמת בו, בל נשכח – מתנהג ככנעני מצוי כשהוא נודר להקריב אדם לאלוהי ישראל. אומנם, חז"ל ניסו להקל על הסוגיה ביחס ליפתח כוונה להקריב אולי בעל-חיים שייצא ראשון מביתו, ברם דומה שהמאמץ הפרשני הזה רחוק מלשכנענו, בהכירנו את המשך הסיפור. וכבר בשלב זה, יותר משאנו תמהים על יפתח (וכי ציפינו ממנו משהו אחר?), אנו תמהים על אלוהי ישראל שלא העמיד את יפתח על מקומו ועל טעותו, ובפרט – ונאמר זאת בפעם השלישית – שרוח ה' מפעמת בו. מה שמעלה ספק אם אומנם פעמה הרוח הזו בקצין הגלעדי, או שמא רק ברוח גבורה עסקינן.

יובהר: יפתח הנודר להקריב לאלוהים את הראשון שייצא מפתח ביתו יודע טוב מאד שמהדלת הזו ייצאו לקבל את פניו, או אשתו האוהבת או בתו המתגעגעת, או מי מעבדיו ומשפחותיו. אם לא הביא בחשבון את יציאת רעייתו או בתו, הרי שבאדם מאד בלתי רגיש מדובר ובמי שאינו חושב יותר מדי על בני משפחתו. ואולי ידע-גם-ידע יפתח מי ייצא לקבל את פניו, אלא שראה בהקרבת בת עניין של שגרה כנענית. "ויקרע את בגדיו" (י"א, 35)? איני מתרגש יתר על המידה מכאבו האמיתי או המדומה של יפתח.

מהכתוב בהמשך רשאים אנו להניח שיפתח היה איש דתי, גם אם דתיותו מבולבלת. כי, כשיוצאת מדלת ביתו במצפה בתו האחת, וכשמבין הוא שהיא היא קורבן העולָה שנדר להקריב, הוא אומר: "ואנוכי פציתי פה אל ה' ולא אוכל לשוב." (שם, שם)  כאיש מאמין (במה שמאמין), אולי אף אדוק מאד באמונתו הפרימיטיבית, לא יכול יפתח לחזור בו מנדרו. אך, היכן אלוהים והיכן מלאכיו שלא עצרו בעד יפתח מלשלוח ידו אל הנערה (אל בתו יחידתו אשר אהב) ולא הראוהו "איל אחר" בסבך כלשהו, שם סמוך למזבח אשר על ההר הגלעדי? כיצד זה שהתנ"ך השלים עם הפסוק הלאקוני: "ויעש לה את נדרו אשר נדר" (י"א, 39), הגם שהיו לו לקב"ה חודשיים תמימים לבוא עם פתרון הומאני?![3] אלא אם כן, תעלה הטענה התיאולוגית הפוטרת את אלוהים מהתערבות במקרה הספציפי: רוצה לומר, שלא כבמקרה אברהם, כיון שלא ניסה אלוהים את יפתח ובאשר העניין כולו יסודו בנדר שנדר אדם ביוזמתו, אין שום דיבה לאלוהים להתערב. אלא, שאין טיעון זה עולה בקנה אחד עם תפיסתו התיאולוגית של התנ"ך: אלוהים הבוחן כליות ולב והמשקיף על מעשי אדם ואורחותיו, אותו אלוהים היודע להעניש את האדם על מעשים חריגים שברמות אמונה ומוסר, מאלוהים זה יש לצפות להתערבות, עת ילדה רכה ותמימה עומדת להיטבח בשמו ולמענו.

ואפשר, שיפתח היה מין ראש-כנופיה כנעני-למחצה, שאלוהים לא ראה בו את מייצגו המובחר, אלא ראה בו בבחינת עוד מקרה כנעני תדיר של אב המעלה קורבן את בנו או את בתו.

שש שנים בלבד שפט יפתח את ישראל. אין לקנא בשפוטיו. המעט שמדווח לנו התנ"ך על תקופה זו קשור בפרשת הטבח המחריד שטבח יפתח את בני אפרים על מעברות הירדן. בני אפרים, היושבים בין הנגב לבין סמוך לשכם ועד יריחו והירדן במזרח, הם שכניהם המערביים של בני ראובן, גד וחצי המנשה (היושבים, כזכור, ממזרח לירדן) והם זועמים על אי שיתופם במלחמה נגד בני-עמון, שהכו גם בהם ("שופטים", י', 9). תגובתו של יפתח מפתיעה אותנו בהיותה שקר גמור (אם להסתמך על הנתונים התנ"כיים): "ואזעק אתכם ולא הושעתם אותי מידם. ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי…" (י"ב, 2). והרי, לא היו דברים מעולם. אלא, שמתוך הקונפליקט המיותר וההזוי הזה יתפתח הטבח המזוויע בו יישחטו ארבעים ושניים אלף אנשי שבט אפרים (שלאסונם, אמרו "סיבולת" במקום "שיבולת", עניין של מבטא מקומי). והרי לנו טפח-מה מכושר השיפוט וההחלטה של יפתח המהולל, שמן הסתם, היה ונותר בריון אלים מאין כמותו, ואם תרצו, בן-זונה.


[1] ראה הערך "טוב" ב"אנציקלופדיה מקראית", כרך ג', מוסד ביאליק, ירושלים, 1958, עמ' 367-366.

[2] "אנציקלופדיה מקראית", כרך ה', מוסד ביאליק, ירושלים, 1968, עמ' 236.

[3] ללייבוביצ'ים שבקוראים נבהיר, שאיננו מקבלים את הטיעון התיאולוגי המסיר מהקב"ה כל חלק מהמוסר האנושי. מקובלת עלינו יותר הטענה הקאנטית, הבונה שרשרת אחת מהטוב האנושי אל הטוב העליון, האלוהי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: