חידת מלאכי

                ח י ד ת  מ ל א כ י

 

משנכתב: "הנני שולח מלאכי ופִנה דרך לפָני…" ("מלאכי", ג', 1) – האם הכוונה למלאך-ה' ("ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא…" – שם, ג', 1), או שמא הכוונה לנביא ושמו "מלאכי"? ואולי מתכוון הכתוב לאליהו הנביא (המוזכר במפורש בפסוק 23 של אותו פרק ג' ובמינוח דומה למדי לפסוק הפותח את הפרק: "הנה אנוכי שולח לכם את אֵלִיָה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.")? ואפשרות נוספת, המובאת על-ידי פרשן המקרא, א.ש.הרטום, לפיה אֵלִיָה הנביא אינו אלא שמו של מלאך-ה', הוא מלאכי, ולפיכך אין אֵלִיָה זה אותו אליהו התשבי של ספר "מלכים א'"?

 

לקורא הנבוך נדמה, שיותר משם פרטי של אחד מנביאי "תריעשר", מציינת המילה "מלאכי" – מלאך שלי. וכאשר פותח הספר הזעיר, בן שלושה הפרקים, במילים – "משא דבר-ה' אל ישראל ביד מלאכי" (א', 1) – אין זאת אלא שהדובר מציג עצמו כמלאך-ה' ואין אנו יודעים את שמו לאשורו. בפרט, שבהשוואה לפתיחות ספרי הנביאים האחרים ב"תריעשר", אין הכתוב ב"מלאכי" מציין את שם אביו של הנביא (וראה: "דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי…"; או: "דבר ה' אשר היה אל יואל בן פתואל"; וכו'.[1] ואם לא זיקה משפחתית, כי אז לפחות אפיון מקצועי ו/או גיאוגרפי נוסח "דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע"; או: "דבר ה' היה אל מיכה המורשתי…"; או: "משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי"; ואפילו "המשא אשר חזה חבקוק הנביא").

 

מבחינות אלו, אנו מציינים לעצמנו, בולט בחריגותו גם הפסוק הפותח את ספר "עובדיה": "חזון עובדיה כה אמר ה'…". "עובדיה", ללא שם אב, ללא תיאורי מקום וזמן, ללא אפיון מקצועי. הייתכן שגם עובדיה כמוהו כמלאכי – כינוי של אדם, עובד-אלוהים במקרה זה, שאת שמו האמיתי איננו מכירים?

 

חידת שמו של מלאכי לא חמקה מהכרתם של פרשנים ודרשנים. ב"ילקוט שמעוני" (מלאכי, פרק א') קראנו: "…אמר רב: מלאכי זה מרדכי. ולמה נקרא שמו מלאכי? שהיה משנה למלך. מיתבי ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל איש חמודות ומרדכי בשלן וחדגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתיים לדריוש (…). תניא ר"י בן קרחה אומר: מלאכי זה עזרא, וחכ"א (וחכם אחד) מלאכי שמו. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמ"ד (כמאן דאמר) מלאכי זה עזרא, דכתיב בנבואתיה דמלאכי: בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל, ומאן מפריש נשים נכריות מישראל…"

והיה זה, שוב, א.ש.הרטום, שסיכם את בעיית זיהויו של מלאכי בכותבו: "מלאכי – אפשר שזה שמו הפרטי של הנביא ואולי הוא קצור מן מלאכיה – מלאך ה', שליחו. יש סוברים שאין זה שמו של הנביא אלא כינויו, מפני שהיה שליח ה', ויש משערים כי בהבטחת ה' לשלוח את מלאכו (ג', א') נרמז על הנביא עצמו. קיימת גם דעה כי שם הנביא היה אֵלִיָה (ג', כ"ג), ויש מזהים אותו בעזרא או בנחמיה או בזרובבל או במרדכי. אין הכותרת מביאה שום ידיעה על משפחתו, מקומו וזמנו של הנביא, וזה מסיע להשערה שאין מלאכי שם פרטי. לפי זה, רצה הנביא בעילום שם." ("ספר תריעשר", מפורש על-ידי א.ש.הרטום, עורך: מ.ד.קסוטו, "יבנה", תל-אביב, 1964)

 

אם כן, שלוש הצעות פרשניות עיקריות: א. מלאכי הוא מרדכי היהודי, באשר מלאכי פירושו "משנה למלך". ב. מלאכי הוא אחד מאותם נביאים שהתנבאו בשנת מלכותו השנייה של דריוש – דניאל, חגי, זכריה ועוד. ג. מלאכי הוא עזרא הסופר בדין כתב התוכחה כנגד ההתקשרות עם נשים נוכריות, ככתוב ב"מלאכי", ב', 11: "…כי חלל יהודה קודש ה' אשר אהב ובעל בת-אל נכר."

 

מיהו אפוא מלאכי האמיתי? הבחירה בעזרא הסופר נראית מעט דחוקה, באשר הפסוק האחד בנושא בעילת הנוכריות אינו משקף את כלל תוכחתו של מלאכי (זו כוללת, למשל, גם זעם על הבוגדים בנשותיהם – ב', 15-14). יתר על כן, סגנון נבואתו של מלאכי גבוה בהרבה מלשונו של עזרא. זיהוי מלאכי עם מרדכי נראה קלוש אף יותר, שכן שום רמז אינו בנמצא לאורך שלושה פרקי הספר לגבי מעמדו של מלאכי כמשנה למלך, או כל מעמד חצרוני אחר. וגם העמדת מלאכי בשורה אחת עם כל המתנבאים בשנתו השנייה של דריוש אין לה על מה לסמוך, מחמת היעדרות כל ציון תקופתי לאורך ספר "מלאכי".

 

אנו חוזרים, אם כן, אל הזיקה המסוימת שאיתרנו לעיל בין אופן הצגתו של עובדיה לבין אופן הצגתו של מלאכי ואנו מציעים לראות בפרק האחד והיחיד של "עובדיה" טקסט שהמשכו ההגיוני ב"מלאכי" א'. לאמור: אנו מאחדים את שני הנביאים המסתוריים הללו לכלל נבואה אחת. לפי האחדה זו, תפתח נבואתו של עובדיה בחזון הזעם על אדום, משמע על עָם בני עֵשָו: "הלא ביום ההוא נאום-ה' והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו. (…) מחמס אחיך יעקב תכסךָ בושה ונכרתָ לעולם." ("עובדיה", א', 8, 10)  ובהמשך: "והיה בית-יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דיבר." (שם, א', 18)  ובסיום הפרק: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה." (א', 21)  עתה, נמשיך ונקרא את פרק א' של "מלאכי" כמו היה המשכם הטבעי של הדברים הללו: "אהבתי אתכם אמר ה', ואמרתם במה אהבתַנו? הלוא אח עשו ליעקב נאום-ה' וָאוהָב את יעקב. ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתַנות מדבר." ("מלאכי", א, 3-2)

 

האם ייתכן שהשם "עובדיה" אינו אלא כינוי לכהן מבני שבט לוי, מעובדי ה' ("עובד-יה") בבית-המקדש? שאם כן, שני פסוקים מספר "מלאכי" מוקנים במשמעות יתֵרה: "…להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות. (…) תורת אמת הייתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו (…) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'-צבאות הוא." (ב', 7-4) הנה כי כן, לפי אגדת חז"ל, עובדיה הוא עובדיהו אשר על הבית, מידידיו של אליהו ושל שאר נביאי ה' בימי אחאב; ככתוב ב"מלכים א'", י"ח, 3: "ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' מאד." בהמשך הדברים, מציל עובדיהו מאה נביאים מפני זעמה של איזבל, מחביאם ומכלכלם במערה, ובעודו נרדף על-ידי אחאב, פוגש עובדיהו באליהו: "ויהי עובדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו ויכירהו ויפול על פניו…" ("מלכים א'", י"ח, 7).

 

אם כך, במידה שהסכמנו לזהות את מלאכי כעובדיה(ו), מתברר לנו פשר סיום "מלאכי" באזכור המפתיע של אליהו הנביא – "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא…" ונותרה לה שאלה גדולה הממתינה לפתרונה: בהתחשב בהיעדר כל רמז תקופתי ב"מלאכי", כלום אפשר שלא ב"נביאים אחרונים" עסקינן, קרי – מימי שלטון דריוש, הוא כורש, אלא בנביא מוקדם – הוא עובדיה(ו) – בן זמנו של אליהו התשבי? כך או אחרת, בעוונותינו, מ"תריעשר" הותרנו "אחדעשר", ולא עוד מלאכי נאמר, כי אם עובדיה.

 


[1] במקרהו של הנביא צפניה, פותח הכתוב בפירוט השושלת לאורך שלושה דורות. הנביא זכריה, לעומתו, זכה רק להצגת שני דורות של שושלתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: