המכתבים של עזרא

            המכתבים של "עזרא"

 

יש לתת את הדעת לעובדה, ששני הפסוקים הפותחים את ספר "עזרא" הם השניים החותמים את ספר "דברי הימים ב'" ואת התנ"ך כולו. מה שכורך בחטיבה אחת את ספרי "עזרא", "נחמיה", "דברי הימים א'" ו"דברי הימים ב'". הפינאלה המרובע הזה של התנ"ך תובע מאיתנו דיון במשמעות המעבר החד והמטריד ביותר מן הפסגות התיאולוגית של המגילות אל הנוקדנות הפרוזאית של התיעוד ההיסטורי. ככה מסיימים את התנ"ך?!

 

                                     *

פתיחת ספר "עזרא" וסיום "דברי הימים ב'" עומדים שניהם בסימן הזהה של הכוונה לבנות את בית המקדש השני אשר בירושלים. הסדר ההירארכי של העברת המסר והפיכת דבר-אלוהים להיסטוריה הוא כדלקמן: א. דבר-אלוהים, ב. קול הנביא ("לכלות דבר ה' מפי ירמיה…" – "עזרא", א', 1), ג. קול וכתיבה של המלך כורש ("ויעבר קול בכל מלכות וגם במכתב לאמור." –שם, שם), ד. טקסט הנביא ( בידי סופרו, ברוך בן-נריה – "ירמיהו", מ"ה, 1; וכמו כן – בידי חגי וזכריה –"עזרא", ה', 1) . מעולם בתנ"ך לא נסמכה ההיסטוריה על הנבואה כפי שנסמכת בספר "עזרא".

 

סדר בניית המקדש – ראשיתו הקמת מזבח, ורק לאחר מכן בניית הבית. אלא, שפרשת בניית המקדש היא סיפור מתמשך של עיכובים והשהיות, שמקורם בסדרת איגרות. כך, ספר "עזרא" הוא ברובו ספר של איגרות. נוסיף לכך את עובדת היותו של עזרא סופר, והרי לנו מודל מובהק של différance – השהייה של משמעות ואמת (בית-המקדש כמקום האל, כמשמעות והאמת האולטימטיביים) בדין הכתיבה – ה-  écriture.

 

נתעכב קמעה על מעמד הסופר של עזרא. לאחר שורה ארוכה של נביאים מרכזיים ומשניים, זוהי הפעם הראשונה שהתנ"ך מפקיד הנהגה דתית בידי סופר. אנו רושמים לפנינו: עזרא אינו מנהיג במובן החברתי-פוליטי הידוע (שלא כזרובבל או כנחמיה). עזרא הוא כוהן ("נחמיה", ח', 2; וראה גם י"ב, 1) האמון על ספרי הקודש: "הכוהן סופר הדת אשר לאלוהי השמים" – נכתב בארמית ("עזרא", ז', 12). הוא זה המביא את ספר תורת משה וקורא בו בפני העם ברוב טקס וברכות ("נחמיה", ח', 3-2). אף שעזרא אינו כוהן גדול, דוגמת ישוע בן-יהוצדק, לעזרא מעמד כוהני מיוחד, כאשר נחמיה מציבו בראש תהלוכת הכוהנים על חומת ירושלים ("נחמיה", י"ב, 36). עזרא הסופר הוא גם כותב היסטוריה, הנחשפת לתודעתנו בצורת … ספר "עזרא". אך, עיקר זכויותיו בתוקף היותו "סופר מהיר בתורת משה" ("עזרא", ז', 6), לאמור פרשן ודרשן של המקרא, שנודע בבקיאותו וחריפותו.

 

עלייתו של עזרא מבבל לירושלים – "כיד אלוהים הטובה עליו" (שם, ז', 9) היא תולדת תהליך רוחני, לפיו "עזרא הכין לבדו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט." (שם, ז', 10) לא פחות מכן, הוטל עליו מטעם מלך בבל (המלך ארתחשסתא) לחקור את מצב שמירת התורה ביהודה, להביא ארצה את מתנות הכסף והזהב שנדבו תושבי בבל למקדש הירושלמי ואף למנות שופטים ודיינים ביהודה.

 

לעזרא, אם כן, מעמד מיוחד במינו כ"סופר". סופר מנהיג. עלייתו לירושלים בראש קבוצה נרחבת של משפחות ובחסות המלך אף מעניקה לו מעמד-יתר ברמה הנהגתית ודתית. בתוקף מעמד-העל שלו, עזרא קורא צום ותפילה, מקציב את הזהב והכסף ללויים ולכוהנים, ועם בואו לירושלים עושה לביטול נישואי התערובת בעם. עזרא מתנהג כמנהיג חברתי-דתי כאריזמטי. תגובתו לנישואי התערובת דרמטית: "ובשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרוטה משיער ראשי וזקני ואשבה משומם." (שם, ט', 3) פנייתו לאלוהים בסיומו של יום התענית, היא פניית נביא לכל דבר. אף בהמשך דרכו, הסתגפותו  של עזרא – "לחם לא אכל ומים לא שתה, כי מתאבל על מעל הגולה" (י', 6) – סוחפת את ההמונים באמצעות מופע הקורבן העצמי.[1]  

 

במילים אחרות, מקרהו של עזרא הסופר מוכיח שיוך עוצמה דתית נדירה לאיש הטקסט. זהו הנביא בגלגולו המאוחר, הגלגול מקול אלוהי למילה כתובה. זהו המעבר מספר "נביאים" לספרי "כתובים", מנבואות חיות של דיבור חי אל טקסטים. אך, בעבודתו החברתית, הופך הסופר את הטקסט לממשות, מבקש לגשר על התהום האינסופית שבין המסמן למסומן.

 

                                        *

סדרת האיגרות המשהות את בניין המקדש בירושלים ראשיתה באיגרת כתובה ארמית, שנשלחה בימי המלך ארתחששתא (שם, ד', 7). זוהי איגרת שטנה שנשלחה מטעם פקיד-מחוז שומרון וסופרו ועניינה תלונה נגד בוני ירושלים וחומותיה, כולל אזהרה מפני כוונתם של היהודים לרכוש עצמאות, לחדול מתשלום מסים למלכות פרס ולהשפיע על עמי האזור למרוד במלכות. לענייננו, חשובה ההפנייה שמפנה האיגרת את המלך אל "ספר דכרניא די אבהתך" – ספר הזיכרונות של אבותיך, משמע ספר היסטוריה, בו יקרא המלך על אופייה המרדני של ירושלים. טקסט מפנה אל טקסט. טקסט מפנה אל טקסט קודם. טקסט מפנה אל ארכיון, בו שרשרת הטקסטים אחורנית היא בור ללא תחתית. זוהי שרשרת של השהיות המעכבות בעד המשמעות האמיתית.

 

האיגרת השומרונית נענית מיד באיגרת-תשובה של המלך, ממנה אנו למדים שהמלך אכן קרא בספרי קורות-העתים ולמד את תולדות ירושלים והתנהגותה הסוררת. עוד אנו למדי על צו שמוציא המלך להפסקת הבנייה. למותר לציין, שהצו הוא כתב נוסף. פסק הזמן בבניית העיר נמשך עד שנת שתיים למלכות דריווש מלך פרס (ד', 24), כאשר חגי וזכריה מתנבאים בנושא בניית המקדש. הפסוק הראשון של פרק ה' מציין את שני הנביאים, אשר פותחים אכן את נבואותיהם ב"תריעשר" בציון התאריך "בשנת שתיים לדריווש המלך… היה דבר ה' ביד חגי הנביא…" ("חגי", א', 1), או "בחדש השמיני לדריווש היה דבר ה' אל זכריה…" ("זכריה", א', 1). עתה תחודש בניית המקדש בירושלים בסיוע הנביאים ("…ועמהון נביאיה אלהא מסעדין להון." (ה', 2)

 

אלא, שמיד מופסקת העבודה זו הפעם השנייה. פחת עבר הירדן (הממונה על חלק מלכות פרס שנקרא "עבר הנהר" ואשר לא היה שייך לארץ יהודה) ובעלי משרות נוספים משגרים לדריווש, מלך פרס, איגרת חדשה. אגרת השטנה הנוכחית מדווחת על תהליך הבנייה. והנה, פעם נוספת, מפנה האיגרת אל טקסט קודם: יהודי ירושלים מצוטטים כמי שמפנים את מלך פרס אל ארכיונו – בית גנזי המלך (ה', 17) – ושם ימצא את המסמך שכתב כורש ובו צו בניית בית האלוהים בירושלים.

 

המלך, אכן, פשפש וחקר בבית-הספרים ואיתר את המגילה ההיסטורית הנושאת את הכותרת "זיכרון" (ו', 2). והנה, העיכוב הקל לא הצליח לעצור את עבודת בניין המקדש, ובאיגרת התשובה שלו אישר דריווש את העבודה ואף איים להעניש בתלייה ובהרס ביתו כל מי שיעז לעמוד בדרכו של המקדש הנבנה. סוף טוב ליהודים. המקדש החדש, הנחנך בשנת שש למלכות דריווש (ו', 15) חותם אפוא שנים של עיכובים.

 

אך, האומנם? כל שנדרש הקורא הוא פשוט להמשיך מ"עזרא" ל"נחמיה", שתוכנו מתרחש, כידוע, בהקבלה זמנית, על מנת לפגוש בהמשך התהליך של האיגרת המעכבת. הנה כי כן, בפרק ו', המתאר את סיום תהליך בניית החומות, אנו קוראים: "וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את נערו, ואיגרת פתוחה בידו." ("נחמיה", ו', 8) האיגרת הטופלת על בוני ירושלים כוונות מרד בשלטון, מבקשת לבלום את הבנייה. איגרת ההכחשה ששולח נחמיה לסנבלט מאפשרת השלמת המלאכה. אלא, שהמהלך ההיסטורי כולו רצוף מתח בין איגרות המבקשות לעכב לבין כוחות-הנגד הפועלים ברמת הממשות: "גם בימים ההם מרבים חׂרֵי יהודה איגרותיהם הולכות על טוביה, ואשר לטוביה באות אליהם." ("נחמיה", ו', 17)  ועוד: "גם טובותיו היו אומרים לפָנַי, ודברי היו מוציאים לו, איגרות שלח טוביה ליראני." (שם, ו', 19)

 

סמיכות האיגרות לארכיון עודנה נוכחת ופועלת ב"נחמיה". תחילה, קושי שמירת העיר רחבת הידיים ומעוטת האוכלוסייה גורמת להידרשות ל"ספר היחש": "…ואמצא ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא כתוב בו." (שם, ז', 5)  עתה מתחוור, שפרק ב' של ספר "עזרא" לא היה כל-כולו כי אם גרסה אחרת, אף כי דומה ביותר, של "ספר היחש". אלא, שהפירוט הארכיוני של משפחות העולים מבבל לירושלים אינו משמש לכל פתרון מעשי, מלבד ציון תרומות (מסים?) "לאוצר המלאכה" (ז', 70). עתה יישלף מתוך ארכיון-הארכיונים ספר-הספרים: "…ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה…" (ח', 1) קריאת התורה "לפני הרחוב" (ח', 3) כמוה כקריאת איגרת עתיקה שנכתבה בידי הקב"ה ונשלחה אל העם. "ויקרא בספר תורת האלוהים יום ביום…" (ח', 18). אלא, מהו מסר ה"איגרת" האלוהית – כמפורט לאורך פרק ט' – אם לא מסר העיכוב ההיסטורי של יציאת מצרים, מתן תורה, כיבוש כנען, חטאות העם, הרס המקדש, גלות? "איגרת התשובה" של העם היא בחתימת האמנה בין העם לאלוהיו: "ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים, ועל החתום שרינו, לוויינו, כוהנינו." (י', 1)

 

מהי כריתת האמנה? אשרור של הבטחה ("…ובאים באָלָה ובשבועה ללכת בתורת אלוהים…" – י', 29). אשרור של איזו הבטחה? הברית בין הבתרים, בין השאר. אשרור ההבטחה עונה ומחזק אפוא את ה"איגרת" הקודמת – התורה – שאף היא הבטחה כפולה, מצד הקב"ה ("…וכרות עמו הברית, לתת את ארץ הכנעני…" – ט', 8) ומצד אבות העם. אך, מהו סיפור ההבטחה המגולל ב"איגרות" התורה אם לא פרשות חוזרות ונשנות של הפרה, עונש, מחילה וחידוש ברית? במילים אחרות, מה מהותה של הבטחת האיגרות אם לא אישור לקריסת מימוש ההבטחה, קלקולה, עיכובה (לבטח, עיכוב המימוש האוטופי של ההבטחה ברובד אחרית הימים).

 

כי, זהו הארכיון: מקומם של איגרות, האוצרות בחובן, אם לא עיכוב ישיר, כי אז הבטחה המאשררת עיכובים שהיו, ומן הסתם, עיכובים שיהיו.  


[1] קריאה בספר "נחמיה" מלמדת על פיחות במעמדו של עזרא. סביר להניח, שכותבי ההיסטוריה הגדילו והקטינו את הגיבורים בהתאם למחויבותם למזמין הכתיבה ההיסטורית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: