הודעה קצרצרה לתל-אביב

             הודעה קצרצרה לתל-אביב

 

מזה עשרות בשנים שתל-אביב עורגת למיתוס משל עצמה. נפשה של זו העיר המודרנית, שנבנתה על החולות, יוצאת אל שורש קדום-עמום כלשהו, שיָקנה שמץ של מסתורין ושגב לפרוזה, למעשיות ולנהנתנות של "העיר ללא הפסקה". ובתוקף כמיהה זו למיתוס, אמצו מספר יוצרים תל-אביביים את סיפור יונה הנביא כנראטיב ארכאי, משמע כ"אָרכֶה" של עיר ההווה והרגע. היה זה הצייר התל-אביבי, נחום גוטמן[1], שעשה מעשה אימוץ זה בתחריטי יונה שלו מ- 1929 (ובהם שרוע יונה על חוף יפו, עת הוא מצווה על-ידי אלוהים להינבא על נינווה); או בסיפורו ובאיוריו לסיפורו, "עיר קטנה ואנשים בה מעט" (עם הופנקו, הכנר, הנפלט מפיו של דג גדול אל חוף יפו); או בציורו, "בחוף ימה של יפו" (שבקדמתו נראה דג גדול ובפיו יושב יונה הצופה אל מראות יפו הערבית); או בציורי שמן נוספים מ- 1949 ושנות החמישים; ובפסיפס תולדות תל-אביב שב"מגדל שלום". במאמר מאויר ב"מעריב" (שנות החמישים, ארכיון נחום גוטמן, נווה-צדק) ניסח גוטמן במפורש את ברית מיתוס יונה ותל-אביב: "ציור זה בא להדגים כי בוני תל-אביב היה להם קשר נפשי עם יונה הנביא, אשר יצא ממעי הדג לחולות תל-אביב." אלא, שגוטמן לא היה לבד: תמונת חוף יפו של זאב רבן (הירושלמי) מ- 1930-1929 "ממוסגרת" באורנמנטיקה של גלים גבוהים ובהם דג ענק.[2] וכותרת כתבה שפורסמה בידי אברהם רותם ב"מעריב" (זמן קצר טרם מאמרו של גוטמן) הכריזה: "תולדות תל-אביב מימי יונה הנביא". עדיין בשנות השבעים (?) אימץ הצייר היפואי, דוד שריר, את יונה ליפו, וזאת במסגרת חמישה ציורים שהקדיש לנושא התנ"כי, או בדגש החזותי ששם על הדג הפולט את הנביא לחוף יפו-תל-אביב בציור הפסיפס הענק שלו במגדל שלום מאיר (תל-אביב, 1994). ואילו המשורר, אלישע פורת, כתב: "אתמול ראיתי את יונה הנביא/ עולה מאחורי מוסך המטונף/ ליד האיצטדיון, בבוץ של יפו/…" ("חוויה תנ"כית").

 

ובכן, יש לי הודעה מעציבה-משהו לבשר לתל-אביב: יונה שייך ליפו בדיוק כפי שכל מי שעלה על מטוס בנתב"ג שייך לעיר לוד. כי כל שנכתב בספר "יונה" הוא: "וירד יפו וימצא אוניה באה תרשיש…" ("יונה", א', 3). כן, יונה בן-אמיתי, שחפץ לנוס הרחק מצו הנבואה של האל ולהגיע עד לדרום-ספרד (לתרשיש) על מנת לצאת מחוג השפעתו של אלוהי ישראל, נזקק לאוניה ולפיכך הגיע אל חוף יפו. זאת ותו לא. והרי ידוע לנו במפורש, שלא היה יפואי. כי ב"מלכים ב'", י"ד, 25, נמסר לנו על נבואת יונה בן-אמיתי בימי ירבעם השני (בן-יואש), "אשר דיבר ביד עבדו יונה בן-אמיתי הנביא אשר מגת החפר." גת-חפר, נבהיר, נמצאת בגבול שטח שבט זבולון, וביתר דיוק, כשלושה קילומטרים מציפורי בדרך לטבריה. אם כן, מיתוס יונה שייך לטבריה הרבה לפני שהוא מסופח ליפו-תל-אביב.[3]

 

זאת ועוד: כשפולט הדג הגדול את יונה ממעיו, כל שהכתוב אומר הוא – "ויקא את יונה אל היבשה." ("יונה", ב', 11)  אין כל סיבה להניח שמעשה ההקאה הנדון אירע בחוף יפו. שהדג יכול היה לפלוט את הנביא בחוף נתניה, או בחוף אכזיב ואולי אפילו בחוף פלמחים. שהרי, פניו של יונה אל נינווה, העיר האשורית המעתירה, שאליה צעד רגלית מן החוף במשך שלושה ימים ושלושה לילות של מסע מזורז. לא, יפו כמעט שאינה אופציה.

 

צר לי תל-אביב: אולי סלע-אנדרומדה היפואי, אולי גויי-הים של תל-קאסילה שברמת-אביב; אך, לבטח לא יונה הנביא. או, שמא, מוטב תותירי את המיתוס לירושלים ותחדלי לך מגעגועייך הבלתי-אפשריים לטרנסצנדנציה מאולצת נוסח השם, "נווה-צדק" (שהיא, בעצם, ירושלים…). זיקה תל-אביבית תנ"כית? לכל היותר, לעיירה בבלית-עיראקית בשם "תל-אביב", הממוקמת על הנהר (בעצם, תעלה) כבָר, כעדותו של הנביא יחזקאל. נתפשר על זה?


[1] בנושא זה הרחיבה עדנה מושנזון במאמרה, "מיפו לתל-אביב, עיר קטנה ואנשים בה מעט", בקטלוג תערוכת נחום גוטמן במוזיאון תל-אביב, 1984, עמ' 51-48.

[2] הדג המפלצתי בתחתית ציורו של רבן מתייחס גם למיתוס אנדרומדה, אשר הסלע הימי הנושא את שמה, מיוצג במרכז הציור. אנדרומדה, בתה של יופה, שייסדה כביכול את יפו, הוקרבה למפלצת הימית. בספרו של פליניוס הרומאי מתואר שלדו של ענק ימי, תריסר מטרים אורכו, שנמצא ביפו והועבר בידי חייל רומאי לרומי, שם הוצג לראווה תמורת תשלום.

[3] האם ידע זאת בוריס ש"ץ, כאשר תיאר בספרו האוטופי, "ירושלים הבנויה" (1924-1917) לווייתן פלאי השט במימי הכינרת?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: