דווקא הם?!

                              ד ו ו ק א  ה ם  ? !

"בן-אדם ארץ כי תחטא לי (…) והכרַתי ממנה אדם ובהמה. והיו שלושת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם נאום ה' אלוהים." ("יחזקאל", י"ד, 14-13) לא פחות מארבע פעמים חוזר יחזקאל על השילוש הקדוש הזה – נח, דניאל ואיוב – כמספר הפעמים בהם מפרט הנביא את ארבעה אופני השוֹאָה האפוקליפטית שימיט אלוהים על הארץ:[1] שואת חיות רעות, שואת חרב, שואת דֶבר ושואת רעב ("י"ד, 20-14). תהא השואה אשר תהא ויהיה צביונה אשר יהיה, שלושה בלבד יינצלו באותה "ארץ" היפותטית  – נח, דניאל ואיוב, הם בלבד ואף לא בניהם ובנותיהם. ואין הכתוב מספר מהו גורלם של השלושה האומללים הללו שנותרו לבדם בחלד. שמניסיוננו, ספק רב אם שלושה צדיקים שנידונו זה לחברתו של חברו יפיקו רוב תואם ונועם. אבל, זהו נושא אחר.

 

במה זכו נח, דניאל ואיוב שדווקא הם נבחרו כאנשי המופת שמשכמם ומעלה, צדיקים העולים על כל שאר גדולי התנ"ך לדורותיהם? מדוע, למשל, לא בחר הקב"ה, באמצעות נביאו העיראקי, בחָנוך ("ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים." – "בראשית"" ה', 24)? או, באליהו הגלעדי, אשר אף אותו לקח אליו אלוהים באהבתו אותו? או, באברהם, אשר לא רק שנכון היה להקריב את בנו-יחידו למען אלוהיו, אלא גם שלא ייחס לו התנ"ך שום חטא ועוון? ומדוע לא נבחר, למשל, יוסף, שעליו ועל אחיו אמר הנביא עמוס: "על מכרם בכסף צדיק" ("עמוס", ב', 6)? אין זו כל רשימת המועמדים, כמובן, אך די בה, כמדומה, בכדי לבטא את גודל תמיהתנו. בינינו לבין עצמנו, לו נתבקשתם אתם, הקוראים, לבחור בשלישיית-העל לשלב-הגמר של תחרות צדיקי התנ"ך, האומנם אלה השלושה בהם הייתם בוחרים? וכיצד מתיישבת השלישייה הזו של בן-בוזי הכהן עם בחירה שונה בתכלית של הנביא ירמיהו, שאמר: "אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה." ("ירמיהו", ט"ו, 1)

 

אז, ראשית כל, הבה נבחן את הנימוקים המקובלים במקורותינו להצדקת הבחירה של יחזקאל: הפרשן הפופולארי, ש..ל.גורדון, כתב: "נח, דניאל ואיוב – שהיו מפורסמים באגדה העממית כסמל הצדקה, החסד והטוב. על נח יסופר בתורה, כי היה 'איש צדיק תמים'; איוב היה מפורסם באגדה מזרחית כסמל התום, היושר והסבלנות הגדולה. אלה הם טיפוסים מזרחיים כלליים, לא ישראליים; ובנוגע לדניאל הנזכר כאן בין נח ואיוב (…) גם הוא אחד מגיבורי האגדה המזרחית העתיקה כנח ואיוב, ולאו דווקא ישראלי.[2] (…) הנביא מזכיר אפוא בכוונה שמות צדיקים מפורסמים שלא היו יהודים, כדי שיתאימו אל ה'ארץ', שהוא מתאר בדמיונו."[3]

 

דומה, שהסברו של ש.ל.גורדון רק מחריף את תמיהתנו בשלושה. אם כבר מציין הנביא צדיקים גדולים מכל, מה לו לבחור בלא-יהודים, ולו גם בהקשר ל"ארץ" הדמיונית (שאינה אלא אלגוריה לארץ ישראל)?! אך, נשהה קמעה את תמיהותינו הפרטיות ונעיין בהסברים שהובאו בידי חז"ל לבחירה המשולשת:

 

רש"י טען: "לפי שאלו שלושה ראו שלושה עולמות. נח ראה העולם בנוי וחָרֵב ובנוי, ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחילה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו[4], וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחָרֵב ומיושב…"[5] ועוד אומר רש"י, ששלושה הנבחרים הנדונים נמלטו משפָטים איומים (נח ניצל מהמבול ומחיות שבקשו לטרפו; דניאל ניצל בגוב האריות; איוב ניצב מאש, רוח, חרב וחיות רעות שתקפו את בני משפחתו ואותו).

 

רבים מחכמינו זיכרונם לברכה אמצו את הסברו הראשון של רש"י. מלבי"ם (הוא הרב מאיר ליבוש בן יחיאל, איש ווהלין, בן המאה ה- 19) הדגיש את העובדה, שכל אחד מהשלושה היה צדיק בדורו המושחת: האחד היה צדיק בדור המבול, השני – איוב – היה צדיק בדור השטן (המתהלך בארץ…) ואילו השלישי – דניאל – היה צדיק בדור החורבן.[6]

 

על צדיקותו של נח דומה שאין עוררין. שאמור, נכתב עליו במפורש: "איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוהים התהלך נח." ("בראשית", ו', 9) גם צדיק, גם תם (או, צדיק עד תום) וגם מתהלך עם אלוהים (כחנוך, נשוב ונזכיר). ואולם, דבר וחצי דבר אין התנ"ך מיידענו על מהות צדיקות זו ועל שמץ גילוייה. התנ"ך אינו מספק ולו דוגמא אחת לצדיקותו של נוח. כל שמסופר לנו הוא, שאלוהים מצווה ונח מציית ("בראשית", ז',15). אלא, שציות לאלוה אינו מייחד את נח משורה ארוכה של נביאים, למשל. יתר על כן, נח אינו פוצה פיו לכל אורך פרשת נח, למעט קומץ משפטים לאקוניים בהם הוא מקלל את בנו, חם, בניגוד לברכת שני בניו האחרים – שם ויפת. במילים אחרות, התנ"ך אינו מעמיד במבחן המעשה והדיבור את נח, כך שנוכל לשפוט את מידת צדיקותו. ככל הנראה, נח בן ה- 600 למד את סוד השתיקה, שאין טוב ממנה להאדרת דימויו הציבורי של אדם. אלא, שהמעשה הראשון והאחד שכן עושה נח ביוזמתו, מיד לאחר המבול (עד אז הוא אך ציית להוראות האל) מסבכו בחטא: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר…" הנה כי כן, ההתחלה מחדש, אף הבריאה הקוסמית המחודשת, בה מתפקד נח כ"אדם הראשון", מציגה אותו כאיש חוטא (בעוון השיכרון הנושא עמו את עוון הערווה), ולא במקרה השוו חז"ל בין "ויחל נח" לבין "ויחל העם לזנות". ואף הוסיפו חז"ל, ש"יחל" מלשון חולין הוא, ופירושו שנח הפך את הקודש לחול. אם כך, צדיק בעירבון מוגבל.

 

צדיקותו של דניאל ראויה לסימן-שאלה גדול אף יותר. שכן, על דניאל לא נאמר כלל שהיה צדיק, או תמים, או שהתהלך עם אלוהים. האמת היא, שפרשנים הטילו ספק רב אם עסקינן בדניאל של ספר "דניאל" (בן דורו ומקומו של הנביא יחזקאל): "…נראים הדברים שאין זה בן דורו של יחזקאל וצעיר ממנו בהרבה, אחד הילדים מזרע המלוכה, שהובאו לפני מלך בבל אחר גלות יהויכין…"[7] "ואפשר גם כן שהכוונה לאיזו אישיות מפורסמת של העבר."[8] ועוד: "אפשר שיחזקאל רומז לחכם קדמון (לא מישראל) בעל אותו שם. ואכן יש מן החוקרים המשערים שהנביא מדבר בחכם הקדמון 'דנאל', שמעשי הצדקה שלו נתפרשו בכתבי אוגרית (מימי האבות)…"[9]

 

אם, בכל זאת, נתעקש על דניאליותו של דניאל מספרי "כתובים", נודה, קודם כל, בחוכמתו הרבה של האיש ("הנה חכם אתה מדנאל וכל סתום לא עממוךָ" – "יחזקאל", כ"ח, 3). ככל הנראה, לזאת מכַוון הכתוב במילים – "רוח אלוהים קדישין מפעם בו." ("דניאל", ד', 6; ה', 11, 14). שהרי, על חכמים ועל אומנים דגולים נאמר בתנ"ך, שרוח אלוהים הייתה בהם. אם כן, חכם יותר מאשר צדיק. בה בעת, חז"ל עשו מאמצים של ממש לייחס צדיקות לדניאל: על התואר "איש חמודות" ("דניאל", י', 11, 19) נכתב ב"תנחומא" שמלאך אלוהים מבקש לומר: "נחמד אתה גם אצל הקב"ה וגם בעליונים וגם על דורך."[10] וב"אבות דרבי נתן" (פ"ד, ד') אף נאמר שהיה דניאל איש-חמודות מתעסק בגמילות חסדים, מתקן את הכלה ומשמחה, מלווה את המת, נותן פרוטה לעני ומתפלל שלוש פעמים בכל יום… מה יש לדבר: דניאל היה באמת בתמים חמוד ונבון, אך ספק אם היה צדיק הראוי להימנות על שלושה הגדולים שבצדיקי כל הזמנים.

 

ואיוב? איוב היה צדיק גדול (למרות שהכתוב הסתפק בתיאורו: "והיה האיש ההוא תם וישר וירֵא אלוהים וסר מרָע." – "איוב", א', 1; ללמדנו שאיוב לא עשה רע, אך אין לדעת אם עשה טוב…). בה בעת, עמידתו האמונית מעוררת ההערצה של איוב, לרקע סבלו הבלתי נסבל, אינה עמידה מול אלוהי ישראל: "בדבריהם (של איוב וחבריו) מוזכר האלוהים בשמות המורים על אלוהות דרך כלל, כגון אל, אלוה, אלוהים, שדי, ולא בשם הויה המיוחד לאלוהי ישראל, שלא כמנהג המחבר הישראלי של הספר, המשתמש בדרך כלל בשם זה בשעה שאינו שם דברים בפי איוב או בפי רעיו. בתיאוריו של איוב ממעשי צדקו, יושרו וחסידותו, אין רמז למצוות המיוחדות לבני ישראל."[11]

 

מהם, אכן, מעשי הצדיקות שעשה איוב? קראנו, שהשכים בבקר "והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים." ("איוב" א', 5) וכשהמית אלוהים את כל בניו ובנותיו של איוב ואף השמיד את רכושו, משתחווה איוב ואומר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך." (א', 21)[12] וגם כשהכהו אלוהים בשחין מכף-רגל ועד ראש, דחה איוב את דברי ההסתה של אשתו, שדחקה בו לקלל את אלוהים: "בכל זאת לא חטא איוב בשפתותיו." (ב', 10)

 

ואף על פי כן, נתעקש, לקה איוב בחטא, באותה חטאה טראגית המוכרת היטב מהטרגדיה היוונית (שאגב, הושוותה לא פעם ל"איוב") והוא ה"היבריס", חטא היוהרה. "כי צדיק הוא בעיניו", אומר הכתוב ("איוב", ל"ב, 1) ומייחס את השיפוט הזה להתרשמותם של שלושת רעיו. וגם הרע הנוסף, אליהוא בן ברכאל הבוזי, זועם על איוב "על צדקה נפשו מאלוהים." (ל"ב, 2) ומה עומד ביסוד תשובתו המפורסמת של אלוהים לאיוב מתוך הסערה אם לא העמדת איוב במקומו והשבתו למידותיו האמיתיות, לאחר הגבהת-היתר העצמית שלו מול בורא-עולם? אכן, איוב החל כצדיק וסיים כצדיק בעיניו.

 

אז, מה אנו אומרים? אנו אומרים: לא ראויים היו נח, דניאל ואיוב להיבחר כגדולי הצדיקים של כל הדורות, גם אם אנשי מעלה ומופת היו. כלום חבויים בצקלוננו מועמדים אחרים ועדיפים להחליפם? חוששני שלא. אין צדיקים גמורים בתנ"ך, באשר צדיקים גמורים אינם בנמצא. כשימיט אפוא הקב"ה את הקץ המר על עמו החוטא, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נטעם מהטעם המר של הרעב, החרב, החיות והדבר. כולנו; גם נח, דניאל ואיוב.

 

 

 

 


[1] והשווה לארבעה פרשי האפוקליפסה של "חזון יוחנן".

[2] על זהותו הלא-יהודית של דניאל – בהמשך.

[3]  ש.ל.גורדון, "פרוש לספר יחזקאל", מסדה, תל-אביב, ללא תאריך הוצאה, עמ' 127.

[4] ב"תנחומא", פ', נ"ח, נכתב, שלעת זקנתו, ראה דניאל את הבית השני בבניינו.

[5] רש"י על יחזקאל פרק י"ד פסוק י"ד.

[6] מלבי"ם על יחזקאל פרק י"ד פסוק י"ד.

[7] לעיל, ש.ל.גורדון, שם.

[8] ש.הרטום, "פירוש לספר יחזקאל", עורך: מ.ד.קאסוטו, יבנה, תל-אביב, 1964, עמ' 45.

[9] "ספר דניאל", מפורש בידי שמואל הכהן ויהודה קיל, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1994, עמ' 25.

[10] "תנחומא", בובר, פרשת וירא, ז'.

[11] ש.הרטום, לעיל, דברי מבוא.

[12] אם כן, טעה ש.הרטום ביחסו לאיוב נקיטה בשם אלוהות כללית שאינו שם האלוהות היהודית!

במה זכו נח, דניאל ואיוב שדווקא הם נבחרו כאנשי המופת שמשכמם ומעלה, צדיקים העולים על כל שאר גדולי התנ"ך לדורותיהם? מדוע, למשל, לא בחר הקב"ה, באמצעות נביאו העיראקי, בחָנוך ("ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים." – "בראשית"" ה', 24)? או, באליהו הגלעדי, אשר אף אותו לקח אליו אלוהים באהבתו אותו? או, באברהם, אשר לא רק שנכון היה להקריב את בנו-יחידו למען אלוהיו, אלא גם שלא ייחס לו התנ"ך שום חטא ועוון? ומדוע לא נבחר, למשל, יוסף, שעליו ועל אחיו אמר הנביא עמוס: "על מכרם בכסף צדיק" ("עמוס", ב', 6)? אין זו כל רשימת המועמדים, כמובן, אך די בה, כמדומה, בכדי לבטא את גודל תמיהתנו. בינינו לבין עצמנו, לו נתבקשתם אתם, הקוראים, לבחור בשלישיית-העל לשלב-הגמר של תחרות צדיקי התנ"ך, האומנם אלה השלושה בהם הייתם בוחרים? וכיצד מתיישבת השלישייה הזו של בן-בוזי הכהן עם בחירה שונה בתכלית של הנביא ירמיהו, שאמר: "אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה." ("ירמיהו", ט"ו, 1)

 

אז, ראשית כל, הבה נבחן את הנימוקים המקובלים במקורותינו להצדקת הבחירה של יחזקאל: הפרשן הפופולארי, ש..ל.גורדון, כתב: "נח, דניאל ואיוב – שהיו מפורסמים באגדה העממית כסמל הצדקה, החסד והטוב. על נח יסופר בתורה, כי היה 'איש צדיק תמים'; איוב היה מפורסם באגדה מזרחית כסמל התום, היושר והסבלנות הגדולה. אלה הם טיפוסים מזרחיים כלליים, לא ישראליים; ובנוגע לדניאל הנזכר כאן בין נח ואיוב (…) גם הוא אחד מגיבורי האגדה המזרחית העתיקה כנח ואיוב, ולאו דווקא ישראלי.[2] (…) הנביא מזכיר אפוא בכוונה שמות צדיקים מפורסמים שלא היו יהודים, כדי שיתאימו אל ה'ארץ', שהוא מתאר בדמיונו."[3]

 

דומה, שהסברו של ש.ל.גורדון רק מחריף את תמיהתנו בשלושה. אם כבר מציין הנביא צדיקים גדולים מכל, מה לו לבחור בלא-יהודים, ולו גם בהקשר ל"ארץ" הדמיונית (שאינה אלא אלגוריה לארץ ישראל)?! אך, נשהה קמעה את תמיהותינו הפרטיות ונעיין בהסברים שהובאו בידי חז"ל לבחירה המשולשת:

 

רש"י טען: "לפי שאלו שלושה ראו שלושה עולמות. נח ראה העולם בנוי וחָרֵב ובנוי, ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחילה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו[4], וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחָרֵב ומיושב…"[5] ועוד אומר רש"י, ששלושה הנבחרים הנדונים נמלטו משפָטים איומים (נח ניצל מהמבול ומחיות שבקשו לטרפו; דניאל ניצל בגוב האריות; איוב ניצב מאש, רוח, חרב וחיות רעות שתקפו את בני משפחתו ואותו).

 

רבים מחכמינו זיכרונם לברכה אמצו את הסברו הראשון של רש"י. מלבי"ם (הוא הרב מאיר ליבוש בן יחיאל, איש ווהלין, בן המאה ה- 19) הדגיש את העובדה, שכל אחד מהשלושה היה צדיק בדורו המושחת: האחד היה צדיק בדור המבול, השני – איוב – היה צדיק בדור השטן (המתהלך בארץ…) ואילו השלישי – דניאל – היה צדיק בדור החורבן.[6]

 

על צדיקותו של נח דומה שאין עוררין. שאמור, נכתב עליו במפורש: "איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוהים התהלך נח." ("בראשית", ו', 9) גם צדיק, גם תם (או, צדיק עד תום) וגם מתהלך עם אלוהים (כחנוך, נשוב ונזכיר). ואולם, דבר וחצי דבר אין התנ"ך מיידענו על מהות צדיקות זו ועל שמץ גילוייה. התנ"ך אינו מספק ולו דוגמא אחת לצדיקותו של נוח. כל שמסופר לנו הוא, שאלוהים מצווה ונח מציית ("בראשית", ז',15). אלא, שציות לאלוה אינו מייחד את נח משורה ארוכה של נביאים, למשל. יתר על כן, נח אינו פוצה פיו לכל אורך פרשת נח, למעט קומץ משפטים לאקוניים בהם הוא מקלל את בנו, חם, בניגוד לברכת שני בניו האחרים – שם ויפת. במילים אחרות, התנ"ך אינו מעמיד במבחן המעשה והדיבור את נח, כך שנוכל לשפוט את מידת צדיקותו. ככל הנראה, נח בן ה- 600 למד את סוד השתיקה, שאין טוב ממנה להאדרת דימויו הציבורי של אדם. אלא, שהמעשה הראשון והאחד שכן עושה נח ביוזמתו, מיד לאחר המבול (עד אז הוא אך ציית להוראות האל) מסבכו בחטא: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר…" הנה כי כן, ההתחלה מחדש, אף הבריאה הקוסמית המחודשת, בה מתפקד נח כ"אדם הראשון", מציגה אותו כאיש חוטא (בעוון השיכרון הנושא עמו את עוון הערווה), ולא במקרה השוו חז"ל בין "ויחל נח" לבין "ויחל העם לזנות". ואף הוסיפו חז"ל, ש"יחל" מלשון חולין הוא, ופירושו שנח הפך את הקודש לחול. אם כך, צדיק בעירבון מוגבל.

 

צדיקותו של דניאל ראויה לסימן-שאלה גדול אף יותר. שכן, על דניאל לא נאמר כלל שהיה צדיק, או תמים, או שהתהלך עם אלוהים. האמת היא, שפרשנים הטילו ספק רב אם עסקינן בדניאל של ספר "דניאל" (בן דורו ומקומו של הנביא יחזקאל): "…נראים הדברים שאין זה בן דורו של יחזקאל וצעיר ממנו בהרבה, אחד הילדים מזרע המלוכה, שהובאו לפני מלך בבל אחר גלות יהויכין…"[7] "ואפשר גם כן שהכוונה לאיזו אישיות מפורסמת של העבר."[8] ועוד: "אפשר שיחזקאל רומז לחכם קדמון (לא מישראל) בעל אותו שם. ואכן יש מן החוקרים המשערים שהנביא מדבר בחכם הקדמון 'דנאל', שמעשי הצדקה שלו נתפרשו בכתבי אוגרית (מימי האבות)…"[9]

 

אם, בכל זאת, נתעקש על דניאליותו של דניאל מספרי "כתובים", נודה, קודם כל, בחוכמתו הרבה של האיש ("הנה חכם אתה מדנאל וכל סתום לא עממוךָ" – "יחזקאל", כ"ח, 3). ככל הנראה, לזאת מכַוון הכתוב במילים – "רוח אלוהים קדישין מפעם בו." ("דניאל", ד', 6; ה', 11, 14). שהרי, על חכמים ועל אומנים דגולים נאמר בתנ"ך, שרוח אלוהים הייתה בהם. אם כן, חכם יותר מאשר צדיק. בה בעת, חז"ל עשו מאמצים של ממש לייחס צדיקות לדניאל: על התואר "איש חמודות" ("דניאל", י', 11, 19) נכתב ב"תנחומא" שמלאך אלוהים מבקש לומר: "נחמד אתה גם אצל הקב"ה וגם בעליונים וגם על דורך."[10] וב"אבות דרבי נתן" (פ"ד, ד') אף נאמר שהיה דניאל איש-חמודות מתעסק בגמילות חסדים, מתקן את הכלה ומשמחה, מלווה את המת, נותן פרוטה לעני ומתפלל שלוש פעמים בכל יום… מה יש לדבר: דניאל היה באמת בתמים חמוד ונבון, אך ספק אם היה צדיק הראוי להימנות על שלושה הגדולים שבצדיקי כל הזמנים.

 

ואיוב? איוב היה צדיק גדול (למרות שהכתוב הסתפק בתיאורו: "והיה האיש ההוא תם וישר וירֵא אלוהים וסר מרָע." – "איוב", א', 1; ללמדנו שאיוב לא עשה רע, אך אין לדעת אם עשה טוב…). בה בעת, עמידתו האמונית מעוררת ההערצה של איוב, לרקע סבלו הבלתי נסבל, אינה עמידה מול אלוהי ישראל: "בדבריהם (של איוב וחבריו) מוזכר האלוהים בשמות המורים על אלוהות דרך כלל, כגון אל, אלוה, אלוהים, שדי, ולא בשם הויה המיוחד לאלוהי ישראל, שלא כמנהג המחבר הישראלי של הספר, המשתמש בדרך כלל בשם זה בשעה שאינו שם דברים בפי איוב או בפי רעיו. בתיאוריו של איוב ממעשי צדקו, יושרו וחסידותו, אין רמז למצוות המיוחדות לבני ישראל."[11]

 

מהם, אכן, מעשי הצדיקות שעשה איוב? קראנו, שהשכים בבקר "והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלוהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים." ("איוב" א', 5) וכשהמית אלוהים את כל בניו ובנותיו של איוב ואף השמיד את רכושו, משתחווה איוב ואומר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך." (א', 21)[12] וגם כשהכהו אלוהים בשחין מכף-רגל ועד ראש, דחה איוב את דברי ההסתה של אשתו, שדחקה בו לקלל את אלוהים: "בכל זאת לא חטא איוב בשפתותיו." (ב', 10)

 

ואף על פי כן, נתעקש, לקה איוב בחטא, באותה חטאה טראגית המוכרת היטב מהטרגדיה היוונית (שאגב, הושוותה לא פעם ל"איוב") והוא ה"היבריס", חטא היוהרה. "כי צדיק הוא בעיניו", אומר הכתוב ("איוב", ל"ב, 1) ומייחס את השיפוט הזה להתרשמותם של שלושת רעיו. וגם הרע הנוסף, אליהוא בן ברכאל הבוזי, זועם על איוב "על צדקה נפשו מאלוהים." (ל"ב, 2) ומה עומד ביסוד תשובתו המפורסמת של אלוהים לאיוב מתוך הסערה אם לא העמדת איוב במקומו והשבתו למידותיו האמיתיות, לאחר הגבהת-היתר העצמית שלו מול בורא-עולם? אכן, איוב החל כצדיק וסיים כצדיק בעיניו.

 

אז, מה אנו אומרים? אנו אומרים: לא ראויים היו נח, דניאל ואיוב להיבחר כגדולי הצדיקים של כל הדורות, גם אם אנשי מעלה ומופת היו. כלום חבויים בצקלוננו מועמדים אחרים ועדיפים להחליפם? חוששני שלא. אין צדיקים גמורים בתנ"ך, באשר צדיקים גמורים אינם בנמצא. כשימיט אפוא הקב"ה את הקץ המר על עמו החוטא, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נטעם מהטעם המר של הרעב, החרב, החיות והדבר. כולנו; גם נח, דניאל ואיוב.

 

 

 

 


[1] והשווה לארבעה פרשי האפוקליפסה של "חזון יוחנן".

[2] על זהותו הלא-יהודית של דניאל – בהמשך.

[3]  ש.ל.גורדון, "פרוש לספר יחזקאל", מסדה, תל-אביב, ללא תאריך הוצאה, עמ' 127.

[4] ב"תנחומא", פ', נ"ח, נכתב, שלעת זקנתו, ראה דניאל את הבית השני בבניינו.

[5] רש"י על יחזקאל פרק י"ד פסוק י"ד.

[6] מלבי"ם על יחזקאל פרק י"ד פסוק י"ד.

[7] לעיל, ש.ל.גורדון, שם.

[8] ש.הרטום, "פירוש לספר יחזקאל", עורך: מ.ד.קאסוטו, יבנה, תל-אביב, 1964, עמ' 45.

[9] "ספר דניאל", מפורש בידי שמואל הכהן ויהודה קיל, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1994, עמ' 25.

[10] "תנחומא", בובר, פרשת וירא, ז'.

[11] ש.הרטום, לעיל, דברי מבוא.

[12] אם כן, טעה ש.הרטום ביחסו לאיוב נקיטה בשם אלוהות כללית שאינו שם האלוהות היהודית!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: