את מי הרג למך?

                 את מי הרג למך?

 

עוד בטרם התאוששנו מפרשת רצח הבל בידי קין, נוחתת עלינו שירת הוידוי של למך באוזני נשותיו ובמרכזה הפללה עצמית בנושא הריגת אדם: "שמַעַן קולי נשֵי למך האזנה אִמרָתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבֻרתי. כי שבעתיים יֻקם קין ולמך שבעים ושבעה." ("בראשית", ד', 24-23) רב הסתום על הגלוי, ושלוש שאלות מתבקשות בטרם כל בירור נוסף: א. את מי הרג למך (אם אומנם הרג ולא סתם התרברב באוזני עדה וצלה בשיר-גבורה, כפי שהציעו ש.ל.גורדון וש.הרטום בפרשנויות התורה שלהם)? ב. כיצד זה שהתנ"ך העלים מאיתנו פרשה כה דרמטית? ג. מדוע לא נענש למך כפי שקין נענש?

 

את התשובה המדרשית ("מדרש תנחומא", בראשית, פרק י"א) על השאלה הראשונה כבר הבאנו בהזדמנות אחרת[1], ואף על פי כן, נביא את הדברים כפי שנכתבו בידי רש"י (על בראשית, פרק ד', פסוק כ"ג): "שהיה למך סומא ותובל קין מושכו וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקֶשת והָרָגו, וכיון שידע שהוא קין זקֵנו הכה כף אל כף וסָפַק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן." אם כן, "איש הרגתי לפצעי" הוא קין, בעוד "וילד לחבֻרתי" הוא תובל-קין.

 

פרשנות מעט מורכבת לאותה פרשה הביא רש"י ארבעה פסוקים קודם לכן, כאשר הציע את הריגת קין בידי למך כאישור לפסוק "כי שבעתיים יֻקם קין", דהיינו – כיון שחלפו שבעה דורות מאז קין ועד למך, ביצע בו למך את מעשהו (רש"י על בראשית, פרק ד', פסוק י"ט). והנה, כפתור ופרח, בפרשנותו לפסוק כ"ד של אותו פרק, טען רש"י (בהסתמך על "בראשית רבה"), שבעצם, למך לא הרג שום אדם: "…ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו (…) והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי וכי אני הרגתי את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים שיהא זרעי כלה באותו עוון…"

 

אלא, שלא בזאת תמו הספקולציות על מעשה למך: בספרו של נפתלי צבי יהודה ברלין "העמק דבר" (וולוז'ין, המאה ה- 19) מצאנו: "מעשה שהיה כך היה שהשתמש בכלי נחושת וברזל והרג בשוגג איש וילד מה שהוא בעצמו מצטער הרבה עליהם וביקש מהם שיסיחו דאגתו בתנחומין דרך נשים." (על בראשית, ד', כ"ג)  ובספרו של יצחק עראמה מהמאה ה- 15, "עקידת יצחק" (שער י"א), הובנה ה"הריגה" ברמת חרדותיו של למך ביחס לצפוי לזרעו: "…אם איש הרגתי לפצעי והוא בנה של צלה המיוחדת לו מצד שהוא איש. וילד לחבורתי, והוא הילד הראשון בנה של עדה כי ייחשב להם שהרגם…"

 

למסכת הספקולציות הדמיוניות הללו בסוגיית קורבנותיו של למך היינו מבקשים להוסיף אי אלו מחשבות. הנחת היסוד הראשונה לחקירתנו היא, שמדובר בקטילה של זכר אחד או שניים, מבוגר ("איש") וצעיר ("ילד"). האפשרות שמדובר, בעצם, בהריגת גבר אחד יסודה במבנה הפיוטי, המוכַּר לנו בתנ"ך, ולפיו מכפיל המשורר את המבע האחד וחוזר עליו במילים שונות. להנחה זו נלווית ההכרה, שאת רשימת הזכרים הנולדים עד ימי למך מציין התנ"ך בפרוטרוט, כלומר, שהקורבן/קורבנות חייב(ים) להימנות על השושלת הארכאית, כפי שמוצגת בפנינו בתנ"ך. הבעיה היא, ששלוש גרסאות תנ"כיות מציגות נתונים בלתי חופפים עד תום:

א.     "בראשית", ד', 18-17: קין, חנוך, עירד, מחויאל, מתושאל, למלך.

ב.     "בראשית", ה', 6: שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך.

ג.       "דברי הימים א'", א', 1: שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך.

 

אם כן, שתי הגרסאות האחרונות זהות וחופפות עד תום, אך הגרסה הראשונה שונה. בניסיון "לתאם גרסאות", נציע לזהות את מתושאל של גרסה א' כמתושלח, את מחויאל של גרסה א' כמהללאל (הח"ת והה"א מתחלפות על נקלה) ואת עירד של גרסה א' כירד של שתי הגרסאות האחרות. כל שייוותר עתה הוא להניח שיבוש-מה בסדר השושלת שבגרסה הראשונה ולהציב את חנוך של גרסה א' כאביו של מתושאל, הוא מתושלח.

 

עתה, אנו בודקים את אורך חייהם של הראשונים הנ"ל ולהלן התוצאות: אנוש – 905 שנים, קינן – 910 שנים, מהללאל – 895 שנים, ירד – 962 שנים, חנוך – 365 שנים, מתושלח – 969 שנים, ואילו למך – 777 שנים. החריג בולט לעין: חייו הקצרים של חנוך: רק 365 שנים. איננו מופתעים: הן קראנו – "ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו כי לקח אותו אלוהים." ("בראשית", ה', 24) בהתחשב בממוצע של תוחלת החיים דאז, חנוך מת קרוב למחצית חייו. לא נמסר לנו ממה מת, אך אנו מבינים שאהוב היה על אלוהים וכי נאסף למרומים.

 

חנוך הוא סבו של למך. כאשר חנוך מת, למך הוא בן מאה ושלוש-עשרה שנים. שלושים ואחת שנים קודם לכן, הוליד את בנו, נוח. מתושלח, בנו של חנוך (ואביו של למך) בן שלוש-מאות שנים כשאביו נלקח. לפי הספקולציה היצירתית שלנו, למך הרג את סבו, את חנוך. איננו יודעים מדוע ולמה. אפשר, שאהבת אלוהים לחנוך  עלתה לו בחייו, כשם שאהבת אלוהים להבל עלתה לאחרון בחייו כשהעלתה את חמת-קנאתו של אחיו. כך או אחרת, לא שניים הרג למך, כי אם אחד. וסביר, שנפצע  במהלך מעשה ההריגה, שהיה, מן הסתם, כרוך במאבק עם המנוח.

 

התנ"ך מאד לאקוני וחסכני במידע על אותם ימים קדומים, ולפיכך, חובה עלינו להיאחז בכל פרט ורמז כמוצא שלל רב. פרט שכזה הוא הפסוק שנותן הכתוב בפי למך עם הולדת נוח: "ויקרא את שמו נוח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'." (ה', 29)  אנו מבקשים להבין את "ינחמנו ממעשנו" כהתייחסותו של למך למעשה ההריגה שרובץ על מצפונו ואינו נותן לו מנוח. ולמותר לציין, שהשיר ששר למך לנשותיו לא היה כי אם ביטוי נוסף לאותו רגש-אשם.

 

מדוע לא פירט הכתוב על פרשת ההריגה או הרצח? הדעת נותנת, שלא בכוונת זדון הרג למך את חנוך, ולכן – לא ברצח מדובר. ואף על פי כן, תמוהה היעדרות המידע, ודומה שההסבר היחיד לכך הוא שהסוד נשאר בתוך המשפחה. אך, לשאלתנו השלישית – מדוע לא נענש למך? – ברצוננו לענות, שלמך נענש-גם-נענש. כי, לדעתנו, למך נידון לשואת המבול.

 

המסורת מפרשת את רצונו של אלוהים להשמיד את הבריאה (במה אשמו החיות המסכנות?) מחמת "ותשָחֵת הארץ" (ו', 11), שפירושה – השחתת זרע לריק. אך, לא כך אנו מבינים את החלטת האל. שלתפיסתנו, רצח הבל ורצח חנוך – שניים שאלוהים חפץ ביקרם – גרמו לו להסיק "כי רבה רעת האדם בארץ וכל יֵצֶר מחשבות לבו רק רע כל היום." (ו', 5) נבהיר: נוח הוא בן שש-מאות כשפורץ המבול (ו', 6). לאביו, למך, נותרו 695 שנים לחיות מאז הולדת נוח. רוצה לומר, למך חי וקיים כאשר ניתך המבול על העולם. ואולם … אלוהים מודיע לנוח להכניס לתיבה רק את זוגתו, שלושת בניו ונשותיהם (והחיות, כמובן). למך נשאר בחוץ. אם אין מספר שנותיו – 777, כזכור – מספר סמלי בלבד, חישובינו מעלים ששרד איכשהו את המבול, אך זמן מה אחריו (תשעים וחמש שנים) מת בגיל קצת פחות מהמקובל באותה עת. אולי נפגע קשות במבול – פצע וחבורה נוספים על הפצע והחבורה של מעשה הריגת חנוך. כך או אחרת, למך נענש.

 


[1] ראה: "יובל ותובל", בספרי: "כבתוך שלו", ידיעות אחרונות, חמד, תל-אביב, 2006, עמ' 96-84.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: