אליסיה ארבל: אשת סוד

                      אליסיה ארבל: אשת-סוד

 

בין קטבי האורגני והאנאורגני, בין חיתוכי-עץ של חמניות לבין חיתוך-ליטוש של בדולח – אליסיה ארבל אינה חדלה לתהות על סודות היקום. מן הרך אל הקשה, מן האטום אל השקוף, ללא חשבון של מדיום ושיטה – היא מבקשת לפתור את חידת הטבע כחידת ההוויה כולה ולאתר בו את "גרעיניו". אמנותה, אם תרצו, רליגיוזית ומדעית בעת ובעונה אחת: פנתאיסטית, מיסטית ושכלתנית.

 

לכן, אל תאמר "ואן-גוך" מול חמניותיה של אליס ארבל. וגם אם היא חייבת-גם-חייבת למסורת ה"חמניית" האקספרסיוניסטית הפוסט-ואן-גוכית (פאולה מרסדן-בקר, בעיקר), את חמניותיה של אליס ארבל נציב דווקא בשכנות רוחנית לכריזנטמות התיאוסופיות של פיט מונדריאן. שאם בעבור האמן-תיאוסוף ההולנדי סמלו הפרחים את מחזוריות החיים-מוות, הרי שבעבור האמנית וקוראת-הקפה מחיפה החמניות הכריזמטיות הן, קודם כל, האינסופי שבסופי (הגדרה ניאו-אפלטוניסטית ותיקה ליופי): המיכלים העגולים הללו כמוהם כיערות-דבש דיסקיתיות, אוצרים ברחמם המוני גרעינים, שפע של חיוניות ואון. הנה כי כן, בעוד חמניותיו של ואן-גוך אמרו שמש אבהית שורפת, חמניותיה של אליס יוקדות אימהות גדולה, המשלימה את מעשה ה"אימהות" הארבלית שבאימוץ חיות-שוליים של העיר ו/או שביצירתיות הגואה.

 

החמניות האורביטיות הללו הן הקוסמוס הטומן בחובו אינסוף קוסמוסים. עולם דחוס, גדוש, מלא, יש קבוע, "פארמינידי" (אכן, משהו פרה-סוקראטי נח על אמנותה של אליס ארבל במו עמידתה האמנותית התמימה-היולית אך גם פילוסופית מול היש), ובה בעת, עולם "אטומיסטי"-גרעיני ברוחו של דמוקריטוס. זהו עולם בו צנחו מחיצות בין חיים למוות: שהתייבשות החמנייה היא הבשלת פרייה, משמע היוולדותה מחדש. אופטימיות עצומה, אמונית כמעט, עולה מההתגודדות ה"משפחתית" הזו של זרעונים ורחם ו/או של שתיים-שלוש חמניות המציגות לראווה את פרי-רחמן השופע. שום טרגיות אין בחמניות הללו, גם כשהן כרותות. להיפך, מיניות וחושניות נמסרת מגופן ומנוכחותן הכמו-שחלתית (בציורי זוג-החמניות). פגרי-הפרחים הללו אינם חדלים לחיות: נחשולי גבעול פורצים מבסיס הפרח, הגבעולים כעורקים בשרניים, עטרת הכתר מקיפה בגאון את נחיל הגרעינים השמנוניים. חמניותיה של ארבל יוצאות במחול: זו כנגד זו, זו כרוכה על זו, זו כנגד גבה של זו… אין הן נחות לרגע. יש שהן פורשות כנפיים (עלים) ומרחפות כאש יוקדת. הן עגולות, אך הן גם בעלות חידודים עוקצניים; הן מיכל רחמי, כן, אך הן גם אגרסיביות-משהו; הן נדיבות, אך הן אותוריטטיביות ותובעניות. לעולם אינן מתחנחנות. ארציות תמיד, אותנטיות תמיד. הן אישיות אנושית מורכבת ומרתקת, בה במידה שהן מיתולוגיות: כוחות של בריאה, גרציות מחוללות (משוחררות מהתייפייפות בוטיצ'ליית) נטולות-גיל, צעירות וזקנות בו בזמן, זמניות ועל-זמניות, סופיות ואינסופיות. התבוננו בהן היטב: הן דיוקנה העצמי הרוחני של יוצרתן, חמנייה חיפאית העונה לשם אליס ארבל.

 

 

                                                                                                             

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: