Archive for ינואר 18th, 2011

ינואר 18, 2011

הדפס ושיר

 

       יצירת האמנות בעידן השעתוק ההילתי

 

שמורים בקופסה. יחדיו: ההדפס והשיר, המסמן והמסומן. כצמד אוהבים שהלכו לעולמם חבוקים. כבתוך קבר שוכבת לה בקופסה גופת השיר, מכוסה בתכריך נייר-משי, מאוחדת עם מצבתה המפוארת, יצירת האמנות. הנה, תיפַתח הקופסה והשניים יֵיצאו לחולל את מחולת המוות והארוס, מושא למבטנו המתענג, ואז ישובו הם אל משכבם האפל.

 

מסמן ומסומן? הרבה יותר מזה: שההדפס האמנותי מסמן את השיר, אך – גם השיר מסמן את מסומניו, ואילו להדפס האמנותי גם מסומנים עצמאיים שאינם תלויים בשיר. נישואין של ביחד ולחוד. עסקינן בזוגיות מורכבת של מסמנים ומסומנים, שרשרת אינסופית, אינספור ילדים לנישואי האמנות החזותית והשירה. ובמילים אחרות, קופסת "ההדפס והשיר" היא מיכל עיבור: הציור מזריע זרעיו בביציות השירה ומוליד ילדי רוח.

 

read more »

ינואר 18, 2011

ראשית הקראמיקה הישראלית 1962-1932

          ראשית הקראמיקה הישראלית 1962-1932

 

שתי מגמות משתלבות בתערוכה, הנושאת את הכותרת הנ"ל (מוזיאון הרצליה, 1991): האחת, תיעוד התחלות היצירה הקראמית היהודית בישראל (בעת החדשה). השנייה, תיאורה וריכוזה של מסורת החיפוש אחר זיקה קראמית מקומית – בחומרים, בצורות ובדימויים. שני הכיוונים הללו גם יחד מנמקים את המסגרת הזמנית המוצהרת בכותרת התערוכה והמאמר: 1932 היא שנת עלייתה מגרמניה ארצה של חווה סמואל, ראשונה בשורת "האימהות הגדולות" של הקראמיקה הישראלית. 1962 היא שנת סיום המחזור הראשון של מחלקת הקראמיקה ב"בצלאל", ירושלים. זו גם התקופה בה חזרה ציונה שמשי ארצה מניו-יורק, לאחר לימודי קראמיקה באוניברסיטת "אלפרדס", ובמקביל, זוהי גם השנה בה עלה ארצה דיוויד מוריס, אף הוא בוגר "אלפרדס". דהיינו, שנת 1962 לא רק סוגרת מהלך היסטורי מקומי, אלא גם מסמנת תחילתה המוקדמת של היפתחות המסורת הקראמית המקומית בפני זרמים אמריקאיים, שיקבלו תנופה גדולה ב- 1967 עם גל העולים האמריקאיים שלמחרת מלחמת-ששת-הימים.

 

read more »