נחום גוטמן: מכתב לבוריס ש"ץ, 1923

 "מגיפת התערוכות ה'מודרניות'" – מכתב של נחום גוטמן

 

בארכיון הציוני המרכזי שוכן מכתב[1] ששלח נחום גוטמן לפרופ' בוריס ש"ץ בתאריך 25 למאי 1923.[2] באותם ימים שהה גוטמן הצעיר (בן ה-25) בברלין, שלוש שנים לאחר עזיבתו את ארץ-ישראל, בה השלים  – בהפסקות (כולל שירות ב"גדוד העברי") – את לימודיו ב"בצלאל" תחת חסותו המיוחדת של פרופ' ש"ץ, המנהל (וידידו הטוב של אביו של נחום, הסופר שמחה בן-ציון גוטמן). כשהוא כותב את מכתבו הנדון בברלין, מאחורי נחום גוטמן שנתיים של לימודים ויצירה בווינה וכחצי שנה של לימודי תחריט בברלין אצל הרמן שטרוק. באותם ימים, מושפע ציורו ממקס ליברמן, האימפרסיוניסט הברלינאי היהודי (עליו הוא כותב בהערצה במכתבים אחרים). עוד יצוין, שבאותה שנה, 1923, החל בציור איורים לשיריו של ח.נ.ביאליק, וכן ל"כתבים לבני-הנעורים" של אביו (ש.בן-ציון שהה אף הוא בברלין באותם ימים, ונחום התגורר בדירתו). להלן, מובא מכתבו של נחום גוטמן בשלמותו, על הכתיב והפיסוק המקוריים , מלווה בהערות הבהרה של המביא לדפוס:

 

לכבוד א' הנכבד הפרפ' שץ!

קבלתי בתודה את שני מכתביו.[3] לגבי דבריו ביחס ל'אמנות' החדשה,[4] אדוני צדק מאד. אך לי תנועה זו גורמת גם צער וייסורים בחיי הפרטיים.[5] אני ועבודתי (לאו דוקא אני בלבד) הנני כאלו[6] מנודים מתוך מקצוע האמנות. השוק האמנותי מביט עלי כעל 'נכשל' – 'אָטְסְטַאלִי'.[7] ומגפת התערוכות 'המודרניות' הנה כמו החול לעיניים, ובאיזה צעקנות מוקפת תנועה זו!

ולחיות בתוך חברה כזו לא כ"כ נעים, בעקר כשצריך להפגש עמם בחיי יום יום 'בשוק האמנות'..

בדבר הציור של המנוח פרישמן[8] כתבתי כבר לאמריקה[9] וודאי אקבל אותו, ואשלחנו אליו.

את האלבום שלי[10] ודאי כבר קבל אדוני מאחי שביפו.[11] חוץ מזה ששלחתי למענו אחד, אדוני יקבל עוד שני אקזמפלרים שיעמידם למכירה.[12] מובן אני מחכה לדעתו ולדעת מר פן[13] עליו!

כעת קבלתי הזמנה לעשות ציורים לספר שירי ילדים של טשרניחובסקי[14] ועוד איזה קובץ ספרותי אמריקני.[15]

פנו אלי שאכתוב את דעתי על ה'רמון'[16], אני שמחתי להזדמנות לבטא את דעותי ביחס ל'אמנות החדשה' – אך אבי מנעני[17] מלהדפיס את זאת באומרו שאקים לי שונאים מצד בתי הוצאה עברים, וזה לא כדאי הן במובן החמרי והן ברוחני. בכ"ז להתאפק לא אוכל וגם תחת הפצרת העורך[18] אמסור לפחות את תמצית המאמר שלי.[19]

למה אדוני אינו כותב בקורת על ה'רמון'. זו הזדמנות טובה שיביע את דעותיו הן על האמנות העברית והן על האמנות החדשה. ואם לעבור על הרמון בשתיקה הוא יכריז על עצמו כעל 'אַיין וואָהל אַנֶנערקַאנְטֶער קונסטשריפט'![20]

אם תהיינה אדוני איזה חדשות חשובות ביחס לקנית הקרקעות בשביל מושבת האמנים,[21]ודאי יזכרני ויודיעני.

אני עתה באמצע עבודת אלבום-חיות, ליטוגרפיות.[22] כנראה שנמצא לי כבר גם מוציא לאור אמריקני! התחלתי בעבודה זו עוד בשנה העברה והפסקתיה. ועתה בשובי מהמבורג[23] אני ממשיך אותה. את שירי ביאליק[24] והיינה[25] גמרתי כבר והנם בדפוס.

ולגבי החדשות הפוליטיות שמתרחשות פה בכל רגע, ממש, לא אעמוד להתחרות עם הטלגרמות והעיתונות שכבודו ודאי מקבל וקורא.

שלום רב למשפחתו הכבודה, למר פן ושאר המורים.

בכבוד רב

שלו

נחום גוטמן

 

האם מר הרשפלד[26] בא"י? כתבתי אליו והוא אינו עונה לי.

בקשתי הארכה ל Lesser Passer שלי אצל הקונסול האנגלי[27] אך ענני שאינו יכול לעשות זאת. אפשר שאאבד את הנתינות הא"י. אני אובד עצות.

 

 


[1] המכתב, המתויק בסימן L42/35, אחד מסדרת מכתבי נ.גוטמן מאירופה בין השנים 1924-1923, הובא לאחרונה לידיעת מוזיאון נחום גוטמן על-ידי אפרים לפיד, מנהל אזור ישראל בארכיון הציוני המרכזי, ירושלים. אך, האמת היא שהמכתב נתגלה כבר לפני שנים על-ידי אנשי ארכיון מוזיאון גוטמן, שגם העבירוהו לעיוני בשנת 2000.

[2] מכתבים אחרים של נחום גוטמן לפרופ' ש"ץ, שנשלחו אף הם מאירופה באותה תקופה, הובאו על-ידי במאמר "שני צדי המכחול", שפורסם במוסף "הארץ", ינואר 1980, עמ' 21-20. מכתב, שנשלח בידי נ.גוטמן מברלין לש"ץ בתאריך 4.3.1923, כחודשיים קודם למכתב הנוכחי, התגלה בידי יגאל צלמונה בארכיון עיריית ירושלים והועתק גם בספרו של אהוד בן-עזר, "נחום גוטמן", מסדה, תל-אביב, 1984, עמ' 36.

[3] הכוונה למכתבים, בהם מבטא פרופ' ש"ץ את תיעובו מהאמנות המודרנית המתפתחת בירושלים בתערוכות "מגדל דוד". מלבד שנאתו לאמנות זו, חשש ש"ץ מאפשרות הקמתה של אקדמיה מתחרה ל"בצלאל". במכתביו המאוחרים יותר, ינסה ש"ץ להשפיע על נחום גוטמן לשוב לירושלים ולעבוד כמורה ב"בצלאל". במכתבי התשובה שלו, לא ישלול גוטמן תוכנית זו.

[4] בין השאר, השווה פרופ' ש"ץ במכתב לגוטמן (מרחשוון, תרפ"ד) את ציורי ראובן רובין הצהבהבים לשלשול…  בין פתגמיו של ש"ץ בנושא האמנות (אלה פורסמו בירושלים ב- 1924 בתרגומו של ש.בן-ציוו) נמצא את הביטוי: "קוביזם, פוטוריזם, אידיוטיזם".

[5] נחום גוטמן של אותם ימים לא חדל לבטא סלידתו מאמנות מודרנית. בגנזך נחום גוטמן בנוה-צדק נמצא כתב-יד של מאמר בשם "על האמנות", שלא פורסם מעולם, ואשר נכתב בידי נחום גוטמן בימי שהותו באירופה. כאן תיאר שיחה מדומה בין "אמנים ישרים, לבושי אפורים, אמנים שיש אמון בהם", לבין אמני "גרדרובה", הם "האמנים המתפרצים, אקספרסיוניסטים, פוטוריסטים וכו'." דעתו השלילית של גוטמן על אלה נחרצת. שלא כאמנים הישרים, הנוקטים באמנות ככלי תקשורת דו-סטרית בין אמן וציבור, האמנים המודרנים "בטלו את דעת-הקהל. אנחנו מציירים, וקהל לכל הרוחות!". זאת ועוד, יצירות האמנות המודרניות נזקקות לביאור מילולי, קובל גוטמן, לעומת האמנות האמיתית המשוחררת מתלות במילה המבארת. [תודתי לרות גוטמן, שהעבירה אלי עותק כתב-היד מארכיון גוטמן]

[6] כאילו.

[7] שלא עבר את המבחן.

[8] ב- 1922, בעידודו ובהפצרתו של ח.נ.ביאליק, רשם גוטמן בוינה את דוד פרישמן המת, שעה קלה לאחר פטירתו. פרישמן, נזכיר, היה שותפו של ש.בן-ציון, אבי נחום, בהקמת הוצאת "מוריה" באודיסה.

[9] נחום גוטמן היה באותם ימים בקשרים עם בת-שבע גרבלסקי, עורכת כתב-העת היהודי לנוער, "עדן". בוריס ש"ץ המליץ לה במכתב להעסיק את גוטמן הצעיר כמאייר. בכתב-העת היהודי האמריקאי, "מנורה", גם פרסם גוטמן מספר איורים, כגון ל"מתי מדבר" של ביאליק. באותה תקופה אף הוצגה בארה"ב תערוכה קטנה מהדפסי נחום גוטמן (תאריך ומקום אינם ידועים).

[10] הכוונה לאלבום התחריטים, "מארץ ישראל", שהתבסס על רישומי הווי שרשם גוטמן בארץ-ישראל ואשר הודפס בווינה ב- 1920.

[11] הכוונה ליעקב, שטיפל בענייני נחום בארץ. וראו מכתבי נ.גוטמן ליעקב מתאריכים 16.5.1923, 20.6.1923. מכתבים אחרים נשלחו לאח הצעיר, עוזר.

[12] במכתב קודם הציע נ.גוטמן לש"ץ למכור את אלבומי "מארץ ישראל" שלו לתיירים המבקרים ב"בצלאל".

[13] אבל פן, שלימד ב"בצלאל" ביו 1914-1912, בטרם נמנע שובו ארצה מפאריז עד 1920, שימש בירושלים כמורה אהוב מאד על נחום גוטמן. על יחסו החם לאבל פן, הרחיב גוטמן בספר שחיבר ביחד עם אהוד בן-עזר, "בין חולות וכחול שמים", תל-אביב, 1980, עמ' 114-109.

[14] בנוסף לשירי-הילדים, התקין נחום גוטמן איורים לשירו של שאול טשרניחובסקי, "לנוכח פסל אפולו".

[15] איני יודע מהו.

[16] כתב-העת האמנותי, "רימון", הופיע בעברית בוינה בעריכתם של ד"ר מ. וישניצר, עתיר ברפרודוקציות צבעוניות ומעוצב היטב. "רימון" שימש במה לאמנות מודרנית, וכלל מאמרים ורפרודוקציות בנושאי אקספרסיוניזם, סזאן, קוביזם ועוד. בין השאר, "רימון" פרסם יצירות של אמנים יהודיים פוסט-קוביסטיים ממזרח-אירופה, בהם ליסיצקי, אלטמן, ריבאק, ברלוי ועוד. על חשיבותו של "רימון" לתודעת המודרנה הארצישראלי, ראה הפרק "'רימון' נגד 'אוסט אונד ווסט'", בספרי, "על הארץ", כרך ב', הוצאת ירון גולן, תל-אביב, 1993, עמ' 1024-1015.

[17] לש.בן-ציון היה תפקיד מכריע בהתוויית הקריירה של נחום גוטמן הצעיר, בקשרו אותו כמאייר עם פרסומים ספרותיים שונים, ובהם גם כתביו שלו. וראו לדוגמה שמונה איורים אקווארליים שיצר נ.גוטמן באתה תקופה ל"שיר-ערש" של ש.בן-ציון.  

[18] סופו של דבר, נמנע נחום גוטמן לפרסם את המאמר, ואין לדעת באיזה עיתון או כתב-עת עמד לפרסמו. סביר, שהתכוון לפרסמו ב"השילוח", וזאת בגין הנרמז בהערה הבאה.

[19] במאמר הביקורת על "רימון" (כתב-היד שוכן בארכיון נחום גוטמן, נווה-צדק) כתב גוטמן: בשבילנו (היהודים/ג.ע) זה טיפוסי הכיצד מתמלא רצוננו להכניס לתוכנו מה שהוא מן העולם הגדול. תמיד זה בא עם החשק מיד לקפוץ ולאחוז בציצית שבראש, וכבר להיות גם מעין מורי דרך חדשים אף לעולם הגדול. (…) עתה בינינו נמצאים משמידי התרבות העברית יותר ממה שנכנס בגדר הבולשביות הבולשביסטית." גוטמן הצעיר תמצת את "רימון" כבימה "אקספרסיוניסטית" החורגת מהחינוך הקלאסי לאמנות, שהוא דגל בו. זוהי האמנות החדשה "שהפריחה מתוכה האמנות הכללית בשנות המדמנה של המלחמה, כשרוח העוועים והחולניות עוד לא התנשא מעליה." מארק שאגאל? גוטמן מגיב לציור של כנר יהודי המצויר בגודל מגפיו של כנר אחר באותו ציור, בכותבו: "אולי יש כאן כוונה נסתרת לאיזה היקש עם גוליבר בין הענקים". במאמרו הנדון מבטא גוטמן סלידתו מסיסמאות ה"Sturm", ה"מרירות" ו"לשבר ולמגר את הישן ואחר כך נראה". הכוונה, כמובן, לחוגי ה"שטורם" האקספרסיוניסטי-ברלינאי של הרוורט וואלדן ולמניפסטים הפוטוריסטיים. נחום גוטמן מצביע על "השילוח" כעל כתב-עת אחראי, המחנך לגשר בין ספרות עברית חדשה לספרות עברית ישנה. בה בשעה, שולל גוטמן את מגמת פרסומי אמנות יהודית עממית על דפי "רימון": "אצלנו אין מה לחפש אמנות עברית קדומה, לאחר שלא הייתה אצלנו אמנות ולא הי לנו אמנים." רוח יהודית אותנטית מזוהה על-ידי גוטמן דאז עם ה"לוגיזם הריאלי, הפכחי, הפילוסופי …, רגש זה הוא האופיי לנו, ההכרחי, הלאומי." קולו של בוריס ש"ץ. 

 

 

[20] כתב-עת בהחלט בלתי-מוכר.

[21] הכוונה לרעיון הקמת "נווה בצלאל", מושבת אמנים יהודיים סביב בתי "בצלאל", רעיון-הצלה שהגה בוריס ש"ץ בשנותיו האחרונות של מוסדו, בטרם קרס ב- 1929. ש"ץ יצר קשרים עם קהילות יהודיות באירופה במטרה לממן בניית בתים לאמנים יהודיים, שיבואו להתגורר בסמוך ל"בצלאל". דבר לא יצא אל הפועל מרעיון "נווה בצלאל".

[22] האלבום לא הודפס מעולם. ככל הנראה, הכוונה לרישומי חיות שרשם נחום גוטמן בווינה בהשראת פרופ' פרנץ בארוויג, מורו ב"קונסטגוורבה שולה" (בית-הספר למלאכת אמנות). בארוויג (1931-1868) נודע כפסל-חיות. את תוכניתו לאלבום הדפסי החיות המיר גוטמן בחודשים הקרובים בסדרת תחריטים לפי ספר "איוב". היו אלה תחריטים אקספרסיוניסטיים (!), המושפעים מסגנונו של יעקב שטיינהרדט, שפעל אז בברלין. גוטמן לא העביר לש"ץ את תחריטיו אלה, אולי משום שחשש מתגובת הפרופסור לסגנון ה"מודרני", ואולי מחמת קשיי הדואר דאז. 

[23] בהאמבורג פעלה גב' שושנה פרסיץ, שהוציאה לאור את כתבי ש.בן-ציון, חלקם עם איוריו של נחום גוטמן. ככל הנראה, נסע גוטמן להאמבורג לפקח על ההדפסה.

[24] הכוונה לאיורים שהתקין גוטמן לשירי ילדים של ביאליק.

[25] הכוונה לאיורים לספר "צלילים", מאת היינריך היינה, שתורגם בידי ש.בן-ציון ויצא לאור בהוצאת "מוריה".

[26] ישראל הרשפלד למד עם נחום גוטמן ב"בצלאל" והיה חברו הטוב. במקביל לגוטמן, נסע אף הוא לוינה בתחילת שנות העשרים כדי להתמחות בתורת הליתוגרפיה, במטרה לשוב כמורה-ליתוגרפיה ב"בצלאל". עם שובו, נכשל המשא-ומתן בינו לבין ש"ץ (שניאות להעניק להרשפלד "עשרה זהובים", לא יותר). הרשפלד פרש מהמקצוע ועד סוף ימיו שימש כפקיד ב"משען". נכדתו, רינה, מתגוררת בירושלים.

[27] כיון ששהה למעלה משלוש שנים בחו"ל, פקע תוקף דרכונו של נחום גוטמן. הוא תכנן הארכת שהותו בחו"ל, כיון שחשב על נסיעה לפאריז, ולאחר מכן, לארה"ב. פה כבר התגוררו אחיו הבכור, יצחק, ואחותו, רחל, וסביר שנחום האמין שנוח יהיה לו להשתקע שם. לחצים מצד אביו ובאמצעות פרופ' ש"ץ גרמו לו לשוב ארצה ב- 1925. הצטרפותו כאן לחבורת האמנים המודרניים (שהציגו ב- 1926 את תערוכת "אמנים מודרניים" בתיאטרון "אהל", תל-אביב) היוותה תפנית קיצונית ביחסיו של ש"ץ עם בוריס ש"ץ (ועם אביו?). 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: