משה גרשוני: הערה על כמה מקורות יהודיים

    הערה על כמה מקורות יהודיים בציורי משה גרשוני

 

משה גרשוני הילד למד בתל-אביב בבית-ספר עממי דתי (בית-ספר "ביל"ו), ולאחר מכן, שנתיים נוספות בבית-ספר תיכון עירוני דתי ("ציטלין"). בהקשר זה, תצוין גם נוכחותו המרכזית של הסבא החרדי, שהתגורר בבית משפחת גרשוני בתל-אביב (ואשר בגינו נשלח הילד משה לבית-ספר דתי). במילים אחרות, עד גיל 15 ספג גרשוני תודעה דתית יהודית, למד תלמוד, מדרשים, היה שותף לתפילות וכיו"ב. יליד 1936 נשא מימי ילדותו אל ימי בגרותו מטענים יהודיים מסורתיים, האחראיים, מן הסתם, למגמות רליגיוזיות שעלו ביצירותיו אף עוד קודם לציוריו ה"דתיים" משנות ה- 80 ואילך, אלה שבהם הרבה לצטט מספרי תפילה, מהתנ"ך, מ"הברית החדשה", ספר "בן-סירא" ועוד.

 

מעקב אחר הביטוי היהודי ביצירת גרשוני יתחיל כבר ב- 1971, בעיגול שחור שסימֵן האמן סביב דמות בצילום משפחתי ישן, שהוגדל והוצג באותה שנה בתערוכת "מושג פלוס אינפורמציה" (מוזיאון ישראל): גרשוני בחר בצילום של אבותיו ובני משפחתם, הנראים יושבים בפלוצק שבפולין, לבושים בבגדים יהודיים מסורתיים. משפחה חרדית שבמרכזה יושב הסב הישיש, כיפת ה"היטל" בראשו. גרשוני בחר בסב הזקן כמוקד לעיגולו השחור[1] וכתב ליד הצילום: "אבי זקני, משה בן פלוני, גלף עץ. פלוצק, פולין, 1910. נקודת-ציון בחלל-זמן. בחרתי בנקודה זו בגלל מירב אפשרויות ההתייחסות (שלי?) אליה וממני." הנה כי כן, גרשוני בן ה- 35, בחור חילוני מרעננה, בחר בסבא-רבא חרדי כנקודת התייחסות "אליה וממני". קשה שלא לראות בעבודה זו הצהרת כוונות רבת משמעות.

 

אין כוונת מאמר-ההערה הנוכחי לבחון את סך הגילויים הדתיים ביצירת גרשוני[2], אלא רק להתעכב על קומץ הידרשויות משמעותיות של האמן למקורות יהודיים, כאלו שלא זכו לטיפול מצד פרשני גרשוני. מאחר שכבר עמדו מפרשים על פשר נקיטתו של גרשוני ב"למנצח על מות לבּן מזמור לדוד" ("תהילים", ט', 1) – האמן בתפקיד הבן המת – וב"צר לי עליך אחי יהונתן…" ("שמואל ב'", א', 26) – אהבת דוד ויהונתן כבבואה לאהבה הומו-ארוטית [אוסיף רק, שפסוק שבחר בו גרשוני לאחד מציוריו מתחילת שנות ה- 80 – "על מות לבן מזמור לדוד" – אינו מבטא אך ורקאת קינתו העצמית של גרשוני בבחינת הבן המת (יהונתן, ישו), כי אם גם צופן בחובו את הבנת "על מות" כ"עלמות". קריאה שכזו מוכרת מפרשנות חז"ל ל"על כן בנות יאהבוך", והיא אומרת זיווג מוות וארוס, וכמובן, הומו-ארוטיזציה של הפסוק], אתייחס לפסוק "הוי כי גדול היום ההוא..", שצוטט בכמה מציורי גרשוני מ- 1982. מילות הפסוק כתובות בכתב ידו של האמן על "סרט" המקיף דגל ועץ, כאשר המילים נקראות בשיבוש הן מימין והן משמאל בהתאם לכיוון הסרט. העץ העקור והעולה באש "מלחך" את הכותרת הרשומה – "איזה חייל נהדר", ואילו הדגל הצהוב עם הפס האופקי הירוק מתבדר בעוז מעל סימנים אדומים בלתי נהירים עד תום (כף יד? העורבים מציורו של ון-גוך? ועוד). מוטיב "החייל הנהדר" בציורי גרשוני משחר שנות ה- 80 כבר אובחן רבות בעבר בהקשרו ההומוסקסואלי. אך, מה הקשר בין מוטיב זה למילים "הוי כי גדול היום ההוא.."? את התשובה נמצא במקור ממנו נלקח הפסוק, "ירמיהו", ל', 7, וביתר דיוק, מהפסוק האחד הקודם: "שאלו-נא וראו אם יולֵד זכר? מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולֵדה ונהפכו כל פנים ליֵרָקון?"

 

אם כן, המילים, "הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו", הממשיכות את מילות הפסוק הקודם, מתייחסות לתופעת הגבר-אישה: הגבר המוליד (אף כי המקור מתייחס, כמובן, לגבר המבוהל, הגבר הפחדן כאישה). בהקשר הגרשוניי, נראה אפוא, שהמשך הפסוק – "ועת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע" – אינו כי אם אירוני. שהרי, מבחינתו, אין בתופעת הגבר-האישה בבחינת שום אסון או צרה.

 

כך, גם המילים, "ועת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע", המופיעות על הדפס משי מ- 1982 – אף הן אירוניות-משהו. הפסוק מפוצל לשניים, מעל ובתוך דגל צהוב שבמרכזו כוכב ירוק ומוקף במסגרת ירוקה, המתנופף על תורן-פרח שחור מתחת לדגל שחור, שגם תורנו הוא פרח שחור. המילים "עת צרה היא ליעקב" רשומות מעל לדגל השחור, שסביבו מרחפים העורבים מציורו של ון-גוך (תזכורת לאסון[3]). בתחתית ההדפס צוירו פרחי רקפת שחורה ומפלצתית, סמל אבל מוכר מציורי גרשוני בשנים שלאחר מכן. המילים "וממנה ייוושע" רשומות בתוך הדגל הצהוב, וכמו שמשו לו לפה. זהו דגל ה"חיילים" האהובים, אליהם עורג גרשוני בציוריו מראשית שנות ה- 80. בהתאם, הישועה היא באהבה ההומו-ארוטית.[4] והצרה? סביר, שזו מתייחסת למשבר הנפשי העמוק בו נתון האמן באותה עת בה צויר הציור.

 

באותה שנה, 1982, צייר גרשוני ציור ובו המילים "נקדישָך ונעריצָך כנועם שיח סוד שַרפי קודש." המילים רשומות בכתב יד מעל "פסי רכבת" שחורים, צלב שחור גדול, דימוי אדום של גופה השרועה לרוחבו התחתון של הדף ושאר דימויים רגרסיביים, אנאליים, אי-רציונאליים המעלים על הדעת אסון גדול, שלא לומר שואה. גרשוני זוכר, מן הסתם, את המילים הללו – "נקדישך ונעריצך…". הוא זוכרן מ"תפילת שמונה-עשרה" של "שחרית", התפילה שהתפלל בילדותו מדי בקר, המילים הבאות מיד לאחר הברכה – "ברוך אתה ה' מחיה המתים". יתר על כן, מדובר ברגע השיא של התפילה הקדושה, הרגע הקדוש מכל, בו פוסע המתפלל שלושה צעדים קדימה, עוצם עיניו ואומר בלחש את המילים. גרשוני נוטל את רגע השיא של התפילה על מנת להביאה אל לב סצנת השואה והמוות של ציורו. כמו ביקש לממש את ברכת "מחיה המתים" ולהחילה על הדמות המתבוססת בדמה, היא דמותו של החייל המת (עיטור גבורתו מצויר בשחור בסמוך לציטוט) ומי שמילות האהבה – "רק אתה" (שיר האהבה של להקת ה"פלטרס", "Only You"?) רשומות בסמוך לגופתו.

 

משה גרשוני של הציורים הללו מתבוסס בשברונו הנפשי. ציוריו הם תפילות ישועה, אך – לא פחות מכן – הכרה מרה בהיעדרה. לכן, כשהוא יוצר ב- 1984 את הדפס המשי, "צדקה וחסד", כשהוא מצטט את שתי המילים הללו מתוך תפילת "אבינו מלכנו", הוא מקפיד לוותר על המילה המסיימת – "והושיענו". וכשהוא מצייר ב- 1982 וב- 1984 ציורים ובהם המילים "סוכת דוד הנופלת" ("עמוס", ט', 11), הוא מקפיד להשמיט את מילות הנחמה המקדימות – "ביום ההוא אקים את (סוכת דוד הנופלת)".

 

עד כאן ההערה.   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


[1] עיגולו השחור של גרשוני עונה כהד לעיגול אדום שהקיף דמות נער, המסב עם משפחתו לסדר ליל-פסח, וזאת בעבודה "הגדה של פסח", שיצר אריה ארוך ב- 1967. אצל ארוך, התמונה המשפחתית היא ליתוגרפיה בשער "הגדה של פסח".

[2] בנושא זה, ראה מאמרי בקטלוג תערוכת "כן תעשה לך…", "זמן לאמנות", תל-אביב, 2003. כמו כן, ראה מאמרי, "משה גרשוני: שם-מים", בקטלוג תערוכתו בגלריה של בית-גבריאל,    , 2006.

[3] אנחנו מכירים את העורבים הללו מציורי "הי, וינסנט" מ- 1981.

[4] בהקשר זה, ציוריו של גרשוני  –  "רחל" (1985, 1988) ו"קול ברמה נשמע" (1987) – הנוקטים במילים מ"ירמיהו", פרק ל"א, אפשר שמתייחסים פחות לאם, רחל, ויותר לבנים  – "ושבו מארץ אויב" ו"ושבו בנים לגבולם". עתה, הבנים כמוהם כחיילים מציוריו הקודמים של גרשוני.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: