Archive for ינואר 14th, 2011

ינואר 14, 2011

ישראל הדני: בחיפוש אחר הקדוש

                    בחיפוש אחר הקדוש

                                                         

ישראל הדני הוא פסל נודד, צליין חילוני התר בתרבויות העולם אחר תלת-הממד הקדוש על מנת לנסות ולזקק ממנו חללים אסתטיים-טרנסצנדנטליים אישיים וארכיטיפיים (ולפיכך, אוניברסאליים) גם יחד. "אני הולך אחורה", אומר הדני, "כל עבודה מתייחסת אל אזכורם של תרבויות וזיכרונות קולקטיביים מהעבר. לדוגמא, הספינקס שקיים גם במזרח אסיה וגם באשור, או פרטי האדריכלות והפרופורציות בארמון בקנוסוס, שקיימים גם בארמון בסייל ויוקיטן שבמכסיקו, לא בדיוק באותה צורה, אבל העוצמה הפנימית והאנרגיה שבתוך הדבר הקפוא הזה אינם המצאה מקומית אלא פרי של תודעה קולקטיבית אנושית."[1] מבחינה זו, המבנים הפיסוליים של הדני – תרכובת של פיסול, עיצוב וארכיטקטורה – הם מסע סטרוקטורליסטי (אינטואיטיבי) מתמשך ברוחו של קלוד לוי שטראוס, הביקוש אחר נוסחה צורנית סמויה המשותפת לחללי קודש במקומות ובזמנים שונים, אותה נוסחה שכוחה יהא תקף גם בחללים המעוצבים על ידו.

 

read more »

ינואר 14, 2011

הדיוקן התימני: בין הופעה למופע

                 הדיוקן התימני: בין הופעה למופע

 מעטים זוכרים זאת, אבל, ב- 1910, עוד בטרם יצא יבנאלי (שמואל ורשבסקי) לשליחותו הסודית לתימן, היה זה פרופ' בוריס ש"ץ, מייסד "בצלאל", אשר הוחזק כמועמדו של "המשרד הארצישראלי" לנסיעה לצנעא לצורך העלאת משפחות צורפים למפעלו הירושלמי. (1)  אכן, קשה להפריד בין "בצלאל" המוקדם לבין יהודי תימן, אשר רבים מהם – קשישים כילדים (ויוכיח הצילום המפורסם של מחלקת הכסף (2) ) – איכלסו את בית-המלאכה לעבודות כסף ופיליגרן ו/או את "מושבת בצלאל" בבן-שמן (המושבה: אפוס בן ארבע שנים, 1910-1913, שראשיתו בתרועות אוטופיות וסופו פיאסקו (3) ). יודגש: הגם שעבודת-יד תימנית ומה שקרוי "עבודת-בצלאל" הפכו זהות בתודעת רבים, ברור כיום, שהסיגנון ה"בצלאלי" הסיט את סיגנון הפיליגרן  התימני המסורתי (קלסיציזם, אורנמנטיקה גיאומטרית, גרנולציה) לכיוון פיליגרן מרכז-ומזרח-אירופאי (דמוי תחרה פיגורטיבית: עלים, פרחים, נוצות, כתר וכיו"ב) ולכיוון דקורטיביות השואבת ממסורת חנוכיות אירופאיות ו/או שערי-תנ"ך דמויי חזיתות-קתדרלות. הצבת יליד-רוסיה, יהודי בשם שמואל פרסוב, בראש תימני-מחלקת-הכסף ב"בצלאל" ו/או הצבת יליד-רוסיה, בן-ציון בן-אהרון בראש "מושבת-בצלאל" בבן-שמן" – אומרות דרשני. (4) ואף על פי כן, ייזכר לטובה רב-אומן "בצלאלי" כיחייא ימיני, שהעמיד שושלת של אומני-כסף "בצלאליים", ותיזכר גם משפחת חבשוש, שהובאה מצנעא למושבת "בצלאל", או הצורף שלמה נגר ואחרים. לימים, יהיו אלה בעלי-המלאכה התימניים שיפלשו לבניינים הנטושים של "בצלאל", עם סגירתו, ויאמצו לעצמם את התואר "בצלאל ירושלים".

 

read more »

ינואר 14, 2011

קבוצת "זיק": זיק-די-נור

                ז י ק – ד י – נ ו ר

 

את הזרע תאתרו ב"בצלאל" של שנות השבעים: בין הפעולות המשותפות – החתרניות, לא אחת – של גבי (קלזמר) ושרון (קרן, ממייסדי "זיק") מחוץ לחללים אמנותיים – ברחובות, בכיכרות, על הגבעות –לבין רוח מרדנית שנשבה אף יותר בין כתלי המוסד בימיו של יובל רימון (אף הוא ממייסדי "זיק"), מי שגם נודע בכושרו הפיסולי הקונסטרוקטיביסטי. הוסיפו את לנס הנטר, אנטי-ממסדי נצחי, עוד מאז ימי "בצלאל" העליזים ומי שנימנה אף הוא על אבות "זיק". וכמובן, אל תשכחו את אהוד (אודי) אבן, מהמזהירים שבבוגרי המחלקה לקדרות ב"בצלאל" ומי שיהפוך לדמות-מפתח ב"זיק", עד לטביעתו הבלתי-נתפסת. כל השאר – יגאל גרי, מיכה אזולאי, יואב רכס וכו' – כולם גם יחד ידעו לשלהב זיקים "בצלאליים" למדורת שבט. וכלום לא שכן הניצוץ של ה"ג'מבורי" ה"זיקיי" המתמשך גם בכתובות-האש ה"צופיות" (שלא הוצתו מעולם, אלא נותרו שלט ידני מושגי), שיצרו גבי ושרון ב- 1976?

 

read more »

ינואר 14, 2011

משה גרשוני: הערה על כמה מקורות יהודיים

    הערה על כמה מקורות יהודיים בציורי משה גרשוני

 

משה גרשוני הילד למד בתל-אביב בבית-ספר עממי דתי (בית-ספר "ביל"ו), ולאחר מכן, שנתיים נוספות בבית-ספר תיכון עירוני דתי ("ציטלין"). בהקשר זה, תצוין גם נוכחותו המרכזית של הסבא החרדי, שהתגורר בבית משפחת גרשוני בתל-אביב (ואשר בגינו נשלח הילד משה לבית-ספר דתי). במילים אחרות, עד גיל 15 ספג גרשוני תודעה דתית יהודית, למד תלמוד, מדרשים, היה שותף לתפילות וכיו"ב. יליד 1936 נשא מימי ילדותו אל ימי בגרותו מטענים יהודיים מסורתיים, האחראיים, מן הסתם, למגמות רליגיוזיות שעלו ביצירותיו אף עוד קודם לציוריו ה"דתיים" משנות ה- 80 ואילך, אלה שבהם הרבה לצטט מספרי תפילה, מהתנ"ך, מ"הברית החדשה", ספר "בן-סירא" ועוד.

 

read more »