Archive for ינואר 7th, 2011

ינואר 7, 2011

דוד פלומבו 1966-1920

                     הפסלים של דוד פלומבו

 

א.    כור ההיתוך:

ב- 1957 נערכה בבית הנכות "בצלאל" שבירושלים תערוכת תריסר אמנים צעירים. דור חדש, דור העשור למדינה, עלה על הבימה, מבקש להטעין את הפיסול החדש של  קבוצת "אופקים חדשים" (ריתוך לוחות פלדה במבנים מופשטים, החושפים קרביהם ומבקשים להשתחרר מכוח-הכובד: עבודותיהם של יחיאל שמי ויצחק דנציגר מאז 1955) בערכים פלסטיים אחרים, כאלה השואבים מסוריאליזם ומאקזיסטנציאליזם בעיקר. בתערוכת הצעירים שבמוזיאון הלאומי הציג גם פסל ירושלמי צעיר בשם דוד פלומבו (1966-1920). הבחור בן ה- 37 הציג, שנתיים קודם לכן, את תערוכתו הראשונה (בגלריה "נורה", ירושלים), בעודו עובד כשכיר במחלקת הטלפונים של הדואר. ואף על פי כן, הצגתו בבית הנכות "בצלאל" לצד אביגדור אריכא, פימה (רויטנברג), יוסל ברגנר ואחרים ביטאה את האמון שרחש המוזיאון כלפי פיסולו המתפתח של פלומבו.

 

read more »

ינואר 7, 2011

מאיר פיצ'חדזה: המסע אל האור הבוהק באופק

המסע אל האור הזוהר באופק

                                                       

במבט ראשון, הצופה ביצירתו הכוללת של מאיר פיצ'חדזה עלול לחוש מעט אבוד נוכח ריבוי הצורות והתכנים: א. נופים רומנטיים (לכל אורך הדרך); ב. ציורים פסבדו-סוריאליסטיים (1980-1975); ג. ציורי הדמיה ואמנות על אמנות (1991-1987); ד. מכתבי ילדים לאלוהים (מחצית שנות ה-90); ה. פרחים (2001); ו. ציורי ילדים (2006-1992); ז. ריאליזם סמלי של "יהודי נודד" (2003-1996); ח. נברשות (2003); ט. דיוקנאות (2004-1997). גם רשימה זו ספק אם היא מלאה, וקבוצות רבות בתוכה אף הן מורכבות מאינספור תת-קבוצות.

 

מי הוא פיצ'חדזה האמיתי? כולם, כמובן. אבל היכן הוא האחד שמעבר לכל הריבוי? זהו האתגר של הדפים הבאים, שסיפורם הוא סיפור המסע מן ההתחפשות אל החשיפה. לכל אורך הדרך אלה הם מופעיו של מאיר פיצ'חדזה: צייר-מיצגן מגוון להפליא, אשף המסכות, מי שלא אחת, ובפרט בשנות ה-80 וראשית שנות ה-90, זכה לתואר "זיקית". הוא עצמו אף אישר: "הקפיצות הססגוניות מעניינות אותי […] הציור שלי [עוסק] באדם ובתודעתו ובדרכים השונות והרבות בהן תודעה זו לובשת דימויים". ועוד הוסיף: "הזיקית הינה מטאפורה טובה, כיון שלא ברור האם החלפת הצבעים או הזהות נעשית מהכרח פיזי, רוחני או שניהם. ואולי הזיקית אינה מאמינה בצבע מוחלט, אבל מאמינה בהחלפת צבעים".[1]

 

read more »

ינואר 7, 2011

אין כנר על הגג

              ש ו ם   כ נ ר    ע ל    ה ג ג

 

אנו יוצאים למסע מפותל בין גגותיה של אמנות ישראל, מסע שראשיתו בירושלים של שחר המאה ה- 20 וסופו בתל-אביב, בהרצלייה וב"שטחים הכבושים" של תחילת האלף השלישי. זהו מסע שראשיתו ב"נשגב" וסופו באסון. עוד מסע ישראלי בין החלום של האבות לבין ההתפכחות המרה של רבים מהבנים.

 

נעלה על גגות, נשקיף מהם ונשאל: מה רואה אמן מגג? לא פחות מכן, נתבונן בגגות ונתהה: האם למכסה הבית תפקיד מטפורי? הן לא שכחנו: לא אחת ולא שתיים, העלתה אותנו הספרות המודרנית למעלה – לפסגות הר ("הר הקסמים", "כה אמר זרתוסטרא"), לעליות גג ("אווז הבר"), אפילו לקומה עליונה ("בית הבובות") או לראש מגדל ("רב-הבנאים סולנס"), וכל זאת כדי לסמן אקט של מימוש עצמי והכרת אמת "עליונה". וכלום לא קראנו את דברי אלוהים למשה: "עלה אלי ההרה והיה שם" ("שמות", כ"ד,12) ומצאנו בהם קריאה לעלייה פנימית ולהגשמת אותנטיות?[1] אנו עולים על הגג כמי שמצפים למשוואה: עלייה-התעלות, אולי גם מעלות (על סך משמעויותיהן).  

 

read more »