הערה על השמש של ליליין

                  ב י ן   ה ש מ ש ו ת

 

בשנת 1900, במסגרת איוריו לשירי בוריס פון-מינכהאוזן, "יודה" (או "יהודה"), ניסח אפרים משה ליליין לראשונה את הדימוי של ציון כשמש קורנת. כאן, באיור לשיר, "פסח", ייצג ליליין יהודי ישיש אפוף קוצים, המהלך בגלימת פסים בין פירמידות מצריות, עת באופק מפציעה שמש עתירת קרניים ובמרכזה המילה "ציון". נהרת האור הרַבה אוחדה עם פיתולי נהר היאור ("יאור" = אור), והארץ המובטחת שפעה כוח חיים וזיו עליון. תוך שנה, כבר חזרה השמש הציונית כשהיא זוהרת במזרח, הפעם בהזמנה לקונגרס הציוני החמישי: היהודי הזקן ישב שחוח וכפות בקוציו בפינה שמאלית, עת מלאך ניצב לידו והצביע אל עבר יהודי חורש (בנו?) הנע אל עבר השמש הזורחת. ב- 1902, באיורי ליליין ל"שירת הגטו" של מוריס רוזנפלד, שבנו ופגשנו ביהודי היושב לכוד בסבך הקוצים והוא נושא כפותיו אל עבר השמש הקורנת במרחקים בריבוא קרניה מעל ירושלים של פנטזיה.

 

מה המקור האיקונוגרפי לדימוי זה של שמש לאומית זורחת? מאז גלות בית שני, שלטי "מזרח", אשר תלו (על כותל המזרח) בבתי יהודים ואף שימשו לקישוט סוכות, היו מילוליים בחלקם הגדול. על פי רוב, המילה "מזרח", בבחינת ראשי תיבות, לוותה במילים המפרשות – "מצד זה רוח חיים", או בפסוק – "מזרח שמש עד מבואו" (הד לפסוק מ"זכריה", ח', 7: "כה אמר ה' צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש, והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים…"). לכאורה, במעבר ממסורת האמנות היהודית המילולית של ה"מזרח" לדימוי החזותי של ליליין, השמש, אושר המפנה החד אל ההתחדשות הציונית הארצית והחושית (שבסימן המבט). אלא, שהמפנה היה מורכב יותר: כי לא זו בלבד ששלטי "מזרח" שולבו לעתים (במאה ה- 19, בעיקר) בדימויים חזותיים (דוגמת ציורי אבל על חורבן ירושלים, עקידת יצחק ועוד, וזאת ב"מזרח", אלזס, 1870), אלא שהדימוי של מנורת המקדש הופיע רבות במרכז שלטי ה"מזרח", לרוב מתחת למילה "מזרח", עם או בלי דימויים מלווים (כך, למשל, ב"מזרח" צבעוני מבודפשט, 1859, בו הוקפה המנורה בארי, נשר, נמר וצבי של "פרקי אבות"; או ב"מזרח" מאיטליה, המאה ה- 19, בו הוקפה המנורה בתמונות משה ואהרון, מקום המקדש והר הבית; או במגזרת נייר של "מזרח" מפולין, המאה ה- 19, בה הוקפה המנורה בחיות שונות – כולל פילים, סנאים, אריות כמובן, ועוד).

 

דומה, שליליין הפך את שבעת קני המנורה לקרני שמש, ובכך העלה את הדימוי הדתי לרמת דימוי גיאוגרפי לאומי שבסימן ה"מזרח" הציוני, שכיכב רבות בשירה ובספרות של ה"השכלה" ו"חיבת ציון". יצוין בהקשר זה איור שאייר ב- 1908 יעקב שטארק, איש "בצלאל": שטארק עיצב שער לכתב-עת יהודי פולני בשם "פלסטינה" (חוברת מס' 2) ובו נראתה מנורת המקדש בצורת עץ-חיים כשמאחוריה זורח מגן-דוד המקרין קרניו לכל עבר מעל לצורת לוחות-הברית ולתמונות ארז-הרצל והכותל המערבי. עתה, כבר הושלם המהפך: שטארק, נאמנו הגדול של ליליין, העניק קדימות לשמש הציונית (זו הזוהרת כמגן-דוד) על פני המנורה, שממנה נולדה אותה שמש היא עצמה. ב- 1920 בקירוב שולבו המנורה והשמש פעם נוספת ברישום של שמואל בן-דוד לדף-שער של גלויות/צילומים (מעשה ידי יעקב בן-דוב). בן-דוד, אף הוא ממורי "בצלאל", עיצב את מנורת המקדש (בצלאל בן-אורי מימינה בגלימת פסים) עם קרני שמש עזות הבוקעות מאחורי ראשה.

 

ברם, המסע האיקונוגרפי של השמש הציונית של ליליין לא תם בזאת. שעיצובו של ליליין חייב רבות למסורת רומנטית בציור האירופאי של המאות ה- 19-18, זו שקידשה את שמש הבוקר במונחים מיתיים ודתיים חזותיים. ראו, בהקשר זה, את ציורו מ- 1794 של וויליאם בלייק, "קדמת דנא" (Ancient of Days), בו יושב הקב"ה בלב השמש ומודד את העולם במחוגה. או ראו את "בוקר" של פיליפ אוטו רונגֶה, ציור בו מפציע השחר כהפצעתה של אלה יפיפייה (אורורה?) והולדת תינוק ישועי המוקף במלאכונים מתוקים. או ראו את ציורו של וויליאם טרנר מ- 1843, "הבוקר שלמחרת המבול", בו יושב משה רבנו בלב חוג אור מסנוור וכותב את ספר "בראשית". או ראו את ציורו האחר של טרנר מ- 1846, "מלאך ניצב בשמש". וכמובן, לא נשכח את ציורו של קספר דוד פרידריך מ- 1818, "אישה באור השחר", בו ניצבת אישה בגבה אלינו והיא מקבלת את השמש המפציעה באופק וקרניה נישאות לכל עברי השמיים האדמדמים. הדוגמאות למגמה זו רבות ונזכיר גם את ציורו של פידוס (הלא הוא הוגו הופֶּנֶר) מ- 1896, "השחר", בו עולה יפיפייה ופורשת ידיה לרקע אור הבוקר. היה זה אותו פידוס, אמן "יוגנדשטיל" גרמני, בן זמנו של ליליין (הוא עצמו מסוללי הדרך לכתב העת "יוגנדשטיל", שהפך לזרם אמנותי), שעיצב ב- 1900 את הרישום, "החיים" – בני זוג עירומים מזדווגים כנגד עיגול לבן המוקף בכנפיים גדולות המורכבות, ספק מקווי נוצות וספק מקרני אור. אגב, עיצובו של ליליין את סמל "בצלאל" ב- 1905 יהיה חייב גם לרישום הנדון.

 

ניתן לומר אפוא, שסמל השמש הזורחת לעת בוקר היה סמל רומנטי נוצרי שגור, שליליין חיברו למסורת שלטי ה"מזרח" היהודיים, בעבדו את דימוי מנורת המקדש לדימוי של קרני שמש. אלפי שנות תרבות קידשו את השמש, עוד מאז מצרים העתיקה, דרך אפלטון ועד לגלגולי האור האלוהי ביהדות ובנצרות. אך, בעוד הקידוש הרומנטי את השמש העניק צביון פיגורטיבי מיתי לטרנסצנדנטליות  הנדונה, ליליין סגנן את הזריחה באפיק נון-מיתולוגי לטובת שפת סמלים של האמנות הציונית, זו העולה לרקע הקונגרסים הציוניים הראשונים.

 

                                                                   *

השמש הציונית של ליליין אומצה כמוסכמה לעבודות "בצלאל", ונאתרה כשהיא קורנת נגד ירושלים בתבליט נחושת של זאב רבן (משנות העשרים), או מעל בנייני "בצלאל" בעיצוב גראפי של רפאל אברהם שלם (1913 בקירוב) ועוד. ב- 1920, באיור מדליוני של רבן ליום הרביעי של בריאת העולם, הבחיןם המעצב בין שמש הקורנת בזהב מעל לכדור הארץ הבוקע מהמים לבין ירח הקורן בכסף מתחת לכדור (קרני השמש והירח נפרשו לכל עבר כזרועות תמנון). הבחירה בזהב ובכסף אישרה דירוג של יוקרה בין השמש לירח (להבדיל מעיגולי השמש הזהובה והירח השחור באיורי הבריאה של "הגדת סאראייבו", ספרד, המאה ה- 14). השמש המוזהבת הפכה למשטחי אור זהובים ברקע ציוריו התנ"כיים של אבל פן. מסורת סימבוליסטית של זיו נוסח זהבי גוסטב מורו, או אור בוהק נוסח פובי דה-שאבאן, או אור זוהר נוסח ציורי ה"נאביס" – תורגמה בציורי א.פן לקרינה מסנוורת ונשגבת.

שלא כשמשות המטאפיזיות של "בצלאל", צייריה המודרניסטיים של ארץ ישראל התמסרו לשמש הפיזית. אמת, איש מהם לא צייר את כדור השמש ואת קרניה כדימוי מובחן: אלה התענגו על האור החם האופף את נופי הארץ, מקפידים לחמוק מעימות ישיר עמה (הגעתם מאירופה לא הקלה על המפגש עם האקלים המקומי), אך מכירים בה כמקור של שפע, אהבה וטוב: שהרי האור החם והבהיר הוא אך חלק מעיצובו של המקום כגן-עדן של ינקות טובה ומיטיבה, כאביב אידילי של לבלוב ותום.

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: