מיצג 76

                  מ י צ ג 76 ("מיצג 76", בית האמנים, תל-אביב)

 

א.     מיצג – Performance. המונח העברי החדש בא להמיר את השימוש במונח "מופע", שעברו התיאטרוני מטעה כלשהו בתחומי האמנות הפלסטית. מיצג – מהווה הרכבה יחדיו של המונח "מוצג", אשר לו קונוטאציות פלסטיות הקשורות לאובייקט אמנותי חזותי (הקבלה ל- per form – "לפי צורה" של ה"Performance") ושל המונח "הצגה", על כל הסתעפויותיו הפעולתיות התיאטרוניות. ברור לפיכך, שאמנות המיצג באה לגשר בין שני שדות אמנותיים, אשר עד שנות ה- 50 חברו יחד רק באורח חלקי ביותר: את אמנות התיאטרון נטו לראות כאמנות הכוללת, בין השאר, יסודות פלסטיים – תפאורה, תנועה בימתית, תאורה וכו' (שנותרו שוליים גם כשדובר על שלילת המילה ועל המאגיה של האור, הצבע וכו'), ואילו את היצירה הפלסטית ניתן היה לראות, בין אם ככוללת יסודות ייצוגיים ובין אם כמוצר של תהליך מיצגי – הלא הוא תהליך היצירה של האמן.

ב.     אמנות המיצג מהווה המשך ישיר לתופעות אמנותיות כמו "התרחשות" – הפנינג (על שורשיה ב"ציור הפעולה" ובאמנות הסביבתית, שלא לדבר על ערבי האירועים הדדאיסטיים בציריך של תחילת המאה) ו"אמנות הגוף", אשר כבר בשנות ה- 50 (ב"ציור הפעולה") החלו במלאכת הגישור שבין הפלסטי לבין התיאטרוני. מספר עקרונות יסוד של ה"התרחשות" עברו אל המיצג או הכשירו אותו:

(1)   ביטול ההפרדה בין סובייקט לאובייקט. ואולם, בעוד ה"התרחשות" תופסת את הסובייקט בתור קהל ומבקשת לאחד קהל ויצירה (אובייקט), המיצג מזהה את הסובייקט עם האמן והאמן הוא זה הנוטל חלק ממשי במוצג.

(2)   תהליך ולא אובייקט: אנטי-מסחריות, אנטי-אובייקט. כשם ש"התרחשות" אינה מהווה מוצר הניתן לרכישה, כך הוא המיצג. בהתאם, המיצג גם אינו מוגבל חללית לגלריה, אף כי יש להכיר בנטייתו של המיצג להתרחשות בתחומי גלריות, או לפחות…  על רחבות שלפני המוזיאונים… רוצה לומר, אירועים עירוניים קולקטיביים-תהליכיים בסגנון ה"התרחשות" אינם מטבעו של המיצג, שהוא אינטימי יותר ומסתפק לרוב בחלל אחד.

(3)   דחיית ייצוגיות: ב"התרחשות", בדומה למיצגים רבים, החלל והזמן מייצגים רק את עצמם, מבלי להתכוון ליצור אשליה של מקום וזמן אחרים. עם זאת, המיצג חורג לא אחת מכלל זה אל דימויים סוריאליסטיים ופיוטיים, או אל "הצגה" נוסטלגית (על פי רוב, בסגנון "קֶמפ") המחייבת תלבושות, תפאורה ושאר אביזרי אשליה.

(4)   שילוב של מדיומים: ה"התרחשות", כמו המיצג, נעזרת בסרטים, מחול, קריאה, מוזיקה וכו'.

(5)   סביבה: אף שאין המיצג שובר, בדרך כלל, את ההפרדה בין צופים לבין מציגים, חוזרת בו הנטייה של מדיום ה"התרחשות" לבנייה סביבתית. עתה, האובייקט המוצג הוא החלל כולו, בין אם החלל המקיף את המבצעים והקהל ובין אם החלל המקיף את המבצעים בלבד.

 

מספר עקרונות יסוד של ה"התרחשות" אינם חוזרים באמנות המיצג וחסרונם מקנה למדיום האמנותי הנדון חלק ניכר מייחודיותו:

(1)   בניגוד ל"התרחשות", אין המיצג תופס את הספונטאניות ואת המקריות כיסודותיו המהותיים. המיצג הוא מופע לקהל. כך, יש מקום לחזרות על המיצג ואין הוא מוגבל למופע חד-פעמי. כלומר, המיצג, בניגוד ל"התרחשות", אינו מתיימר להוות חוויה קיומית של השתחררות והגשמה אישית ספונטאנית. על פי רוב, זהו דימוי מוצג ומתוכנן בקפידה.

(2)   חרף שילוב המדיומים, אין המיצג מתיימר, וזאת בניגוד ל"התרחשות", לחוויה רב-חושית ראשונית. המיצג אינו מבקש לחדש כוחניות אבודה כלשהי באדם הטכנולוגי. לרב-חושיות, במידה שהיא קיימת במיצג, תפקיד שהוא אסתטי ואמנותי ביסודו. המיצג הוא פחות נלהב ופחות אידיאליסטי. הרומנטיקה שבו מוגבלת בעיקרה לגופני ולאפל.

(3)   המיצג נוטה לעתים ליסודות ההלם ושבירת הטאבו, אשר אפיינו את אמנות ה"התרחשות", אך לנטייה זו של המיצג משמעות שונה. שלא כ"התרחשות", חוויית המיצג אינה חוויה מהפכנית שנועדה לשנות או לגאול את החברה, לנער את הסביבה מקיפאונה, להגיע אל הזולת המנוכר וכו'. המיצג עוסק בשבירת טאבויים, ולו במו השימוש בגוף האמן (או בגוף של מודל, דבר לגיטימי אף הוא) כתביעה לאישוש של עצמיות, ארוטיות ועוד, ברם אין בשבירת טאבויים זו מן היומרה ה"התרחשותית" להגשמתה של חברה חופשית. המיצג אינו מבקש לשחרר חברה: הארוס שלו אישי מאד, אינה עורג לליכוד קולקטיבי מעבר לתהליך האקסהיביציוניזם המוצהר והמכוון.

(4)   המיצג מושתת על בנייתו של דימוי חזותי מסוים, בהשתתפותו של האמן כחומר או כאובייקט נוסף. מכאן, שהיסוד הדימויי (כסמל, כמטפורה, כסימן) יפריד כמעט תמיד בין המיצג לבין החיים. אחדות האמנות והחיים, שהייתה מבוקשת ב"התרחשות", אינה מבוקשת במיצג, אף שהחיים הממשיים (גוף האמן, למשל) נוטלים בו חלק ממשי. כך, גם עקרונות מסורתיים של קומפוזיציה, בנייה, תכנון אסתטי וכו', שאותם דחתה ה"התרחשות", חוזרים באמנות המיצג כבסיס לבניית הדימוי הסביבתי והתהליכי.

 

בניגוד ל"התרחשות", מאשר אפוא המיצג שיבה אל ה"אמנות", אל העשייה המדמה, אל המורכבות האסתטית ואל העיסוק בחומר (גם אם חומר זה הוא דם או גוף). לא אחת, זהו רישום או פיסול בחלל באמצעות גוף האמן ובעזרת אביזרים יומיומיים.

ג.       השימוש של האמן בעצמו כחומר ממשי במיצג קשור, כמובן, לתפיסת "אמנות

הגוף". מ"אמנות הגוף" תעבור לאמנות המיצג הנטייה לנגיעה בחטא הבשר, לחשיפה פסיכולוגית הגובלת במצבי טירוף, לפולחן המודעות העצמית, לשחרור הגוף ועוד. ואולם, מעבר לאנלוגיה ברורה זו (המחייבת צירופה של עובדה נוספת והיא, שרוב "עבודות הגוף" לא נוצרו כמופע חי), חייב המיצג ל"אמנות הגוף" את הנטייה לתהליך הקאתארטי (מלשון "קאתארזיס"). עובדה – חלק ניכר מהאמנים הנוטלים חלק ב"מיצג 76" קשור ל"עבודות גוף". מסורת "עבודות הגוף" נתונה להשפעות אמריקאיות ואירופאיות חזקות של ויטו אקונצ'י, כריס ברדן והקבוצה הווינאית "אקציונן", יוצרים הנוטים לאלימות גופנית כבסיס לתהליכים של פחד ורחמים (קאתארזיס) בצורתם הקיצונית ואף הזוועתית. המיצג עשוי לעסוק אמנם בדימויים מופשטים, קרים פורמאליים, לוגיים, אירוניים (כגון, במסורת המיצגים של גילברט וג'ורג', "הפסלים החיים" הבריטיים), אך קיימת בו הנטייה לאלימות ולקאתארזיס. יסודות פולחניים הנלווים למסורת "אמנות הגוף" הורישו למיצג את הנטייה למבניות טקסית, לשימוש באביזרים בעלי עוצמה מאגית ולדימויי פולחן יסודיים הקשורים בחיות, דם, מוות ועוד. דימויי הארוס והתאנאטוס של "אמנות הגוף" חוזרים לא אחת באמנות המיצג. לאור קשר זה ברור כי המיצג  מגיע אל התיאטרון דרך מסורת האמנות הפלאסטית וקשריה הפולחניים, יותר מאשר בהשפעה ישירה מסורת התיאטרון.

ד.      המיצג אינו מושג סגור. הוא עשוי לנוע יותר לכיוון התיאטרון, כפי שעשוי לנוע

יותר לכיוון האובייקט. אף שהוא נוטה לכיוון ה"הצגה", הוא עשוי לנוע יותר לכיוון שיתוף הקהל. הוא נוטה לאי-ייצוגיות, אך יכול להיות גם ייצוגי. הוא נוטה לעסוק בקאתארזיס של טירוף, טאבו ואלימות, אך יכול להיות גם עדין ומופנם. בדרך כלל, יש במיצג נטייה לאי-פוליטיות ישירה, אך הוא גם עשוי להתגלות לעתים כפוליטי. לרוב, המיצג מתוכנן, אך אפשר שיהיה בלתי מתוכנן. רוצה לומר: בכוחנו להצביע על נטייה, כיוון דומיננטי ומרכזי של אפיונים רלוונטיים של אמנות המיצג, לא יותר.        

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: