האבסטרקט זה כבר לא מה שהיה
לתערוכת הקולאז'ים המופשטים של שרון אתגר בגלריה "רוטשילד", תל-אביב, הגעתי בלב כבד: מה כבר מסוגלים קולאז'ים מופשטים לומר לי בשלהי 2010, חשבתי לעצמי, ובפרט לאחר כל השובע הגדול ממסורת הקולאז' המערבית – מקורט שוויטרס ועד אריה ארוך ורפי לביא?! הן ראינו במוזיאון תל-אביב ב- 2009 את התערוכה המקפת – "זהירות, מודבק!" – וכבר בה פסענו בין אינספור הקולאז'ים כאותם סועדים הבאים אל מסעדת יוקרה כשבטנם כבר מלאה.
ולכן, דווקא לאור החששות והפקפוקים, מה רבה הייתה ההפתעה לגלות ב"רוטשילד" ציירת רגישה, מחודדת בחושיה החומריים ובכושרה האסתטי, צנועה ואינטימית, ישרת דרך ואמיצה בנקיטתה בהפשטות שבמסורת המודרניזם המוקדם (ממונדריאן ההולנדי ובן ניקולסון האנגלי ועד ארוך הישראלי); וכל זאת עוד לאחר קריירה קצרה אך בלתי מבוטלת כציירת פיגורטיבית מוכשרת שבמסלול ישראל הרשברג! לא שחוויתי משהו חדש ומפתיע, לא, אך חוויתי משהו תרבותי, אנין ונוגע.